Mr Mess

Chapter 58

"ג'סטין," הקול של קלרה נשמע מלא הקלה לקבל שיחה ממני. "אוי, איזה מזל שהתקשרת."

"היי קלרה." אני מנסה להישמע ענייני. "בבקשה תגידי לי שאלו חדשות טובות."

"תלוי איך תסתכל עליהם." הקול שלה עצוב וזה גורם לי להיאנח. אני נוסע לכיוון היציאה מן העיר ומודה לאלוהים על הפקק שמעניק לי את הזמן להבין אם אני צריך לנסוע לאמא שלי או שאוכל לדבוק בתוכניות היום שלי ושל קת'רין.

"מה קורה קלרה?" אני נאנח. טופח על ההגה באצבעותיי בעצבנות.

"עוד מישהו שומע אותי?" היא לוחשת. אני מסתכל על קת'רין, היא מתקפלת לתוך עצמה ומסתכלת עליי במבט אשם.

"לא. רק אני." אני חוזר להביט קדימה אל הפקק.

"אתה זוכר את היום שסיפרתי לך שהוא – שהוא.." אני זוכר כל פרט ביום הזה לפרטי פרטים.

"כן. אני זוכר." אני אומר.

"מצאתי הקלטה שלי מאותו יום. שומעים ממש במעומם ולשבריר שנייה כי אני נבהלת בסוף ההקלטה כשאני נצמדת לדלת ומסיימת אותה. אבל אחד הידידים שלי עוסק בכל התחום הטכנולוגי הזה והוא הצליח להגביר קצת את הקולות."

"מה את מנסה להגיד קלרה?"

"שומעים אותה מתנגדת לו, וזה יכול לשמש כעדות לכך שהוא עשה את זה. אי אפשר להבין כל כך על מה היא מתנגדת לו אבל בנוסף לסיפור האישי שלה אפשר לבנות כאן תיק. את יודעת שסאני סיימה עכשיו תואר במשפטים, היא עזרה לי קצת להבין מה זה אומר."

"את רוצה להגיד לי," אני נשנק כשאני מנסה לחבר את החתיכות. "שיש לו דרך כלשהיא להוכיח שהוא אנס אותה?"

"בדיעבד, כן." היא אומרת. "אבל,"

"ברור שיש אבל." אני מגלגל עיניים ולוחץ על דוושת הגז באיטיות.

"דיברתי עם פטי. היא לא מוכנה להודות בכך בבית המשפט."

"מה?" אני כמעט קופץ ממקומי בעצבים. "אחריי כל מה שהוא העביר אותה?"

"היא לא מוכנה 'להשפיל' אותו. היית מאמין?" קולה של קלרה מלא כעס. "אני אוהבת אותה. אבל היא יותר מידיי תמימה בעניין הזה, היא לא מבינה מה מוטל על הכף."

"להשפיל.." אני מגחך. "בן פאקינג זונה. הוא העביר אותה דרך מיליון עזאזל והיא עדיין לא מוכנה לתת לו ליפול."

"בכל מקרה, רציתי לעדכן אותך. תנסה לשכנע אותה, בסדר?" קלרה מנתקת את השיחה ואני חובט בהגה שלי. הנהג שמלפניי מרים עבורי אצבע שלישית מבעד לחלון.

"מה אתה צופר, דפוק? אתה לא רואה שאנחנו בפקק?"

אני מתעלם ממנו. ומנענע בראשי. "אני לא מאמין, אני פשוט לא מאמין עליה."