Mr Mess

Chapter 43

לא הצלחתי להירדם אחריי זה, המחשבות שלי לא חדלו לחשוב על מילותיו המהדהדות במוחי.

לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הכאב. תמיד ראיתי בו בן אדם חזק, אדיש. ופתאום גיליתי צד אחר שלו.

התמודדות עם כל כך הרבה כאב שהוא הפסיק להאמין בדברים הקטנים בחיים.

השעה בטח מוקדמת בבוקר, הזריחה כבר עלתה.

״קתרין,״ הוא משתעל ומתיישב, רוכן קדימה. ״קת׳רין.״
ידו מגששת את סדיני המיטה בחיפוש אחר ידי. אני אוחזת בידו כמעט במידיות, היא מזיעה.

אני מביטה בו, הוא פוער עיניים גדולות.

״מה קרה?״ בעזרת ידי החופשית אני מעבירה יד בשיערו, מברישה אותו.

״כלום.״ הוא מוחה, משפשף פניו ביד הפנויה.

״חלום רע?״

״אולי. כנראה.״ הוא משתעל שוב, ״מה השעה?״

״אני מניחה שקרוב לשבע בבוקר. חשבתי שלא יזיק לך יום בבית..״ אני מלמלת בלחישה.

״כן, זה כנראה רעיון טוב.״ הוא משפשף את הכתף הימנית שלו ומכווץ פניו בכאב, ״את נשארת איתי?״

״ג׳סטין..״ אני מסתכלת על מבטו הכאוב ולא בטוחה שאצליח לעמוד בזה. לבחור הזה יש השפעה עליי, וזו עובדה. אני פשוט יודעת שאעשה הכל כדי שיהיה מאושר. ״כן. אשאר איתך.״

״תודה בייבי, אני יודעת שחשובה לך הנוכחות בשיעורים אז אני ממש מעריך את זה.״ הוא ניסה לחייך, אבל כל מה שיצא לו היה קו עקום ומעוקל. אני מפנה מבטי לנקודה אותה הוא משפשף ומבחינה שהוא פותח קלות את הפצע בכתפו.

״זה כואב?״ אני שואלת, מטה ראשי לעברו.

״קצת. זה יעבור.״ הוא מפסיק להתעסק בפצע ומושך אותי קרוב אליו.

״באמת התכוונת למה שאמרת אתמול?״ אני מלמלת, מסרבת להאמין למילותיו. מסרבת להרפות.

״מה אמרתי?״ אני שונאת אותו על כך שהוא מכריח אותי לומר זאת.

״אתה יודע..״ אני מציירת על ידו. מפחדת לומר את המילים.

״בייב אני מקווה שאת לא לוקחת את זה באופן אישי. אבל בחיים שלי פשוט מחורבנים.״

״אל תגיד את זה.״ אני בכנות לא מסוגלת לשמוע.

״אני פשוט מקווה שלא התחלת ל-״

״אל״ אני חורקת שיניים, ״אני יודעת בדיוק מה אתה רוצה להגיד ואל תגיד את זה.״

הוא מרים ידיו כחף מכל פשע, ״מצטער.״

״אני יודעת שאתה מרגיש שהחיים סובבו לך את הגב או משהו כזה. ושאתה לא מאמין במערכות יחסים, וזה לגמרי בסדר. אבל יש אנשים שכן, וזה לא פייר שתגיד דברים כאלו.״

״קת׳רין, ידעת לאן את נכנסת.״ הוא נאנח, ״ידעת שאף פעם לא ייצא מזה כלום.״

״לא חשבתי שייצא, ג׳סטין. פשוט התכוונתי שאני יכולה להרגיש משהו יותר ממשיכה.״ אני מתביישת להודות. ״אני בן אדם.״

״אני יודע. אני מצטער. לפעמים אני שוכח שאת בת אדם, כי את הרבה יותר טובה מרובם.״

״ותפסיק גם עם המילים היפות. חשבתי שזה לא הקטע שלך.״ אני גונחת ודוחפת אותו ממני.

״קת׳רין, ברצינות?״ הוא מגלגל עיניים, ״מאיפה הזעפנות הזאת באה?״

״אם אנחנו בקטע של משיכה מינית בלבד אז בוא פשוט נעשה את זה, נתנשק, נשכב, מה שתגיד, וזהו.״ אני משלבת ידיים בכעס, אני יודעת שאני מתנהגת בילדותיות, וגם שזה לא לגמרי נכון. אני יודעת שאכפת לו ממני ושהוא הבהיר לי לאן אני נכנסת מראש, אבל זה בכל זאת כל כך מכעיס אותי.

רציתי איכשהוא לגרום לו לראות שיש לו עבור מה לחיות.

בטיפושתי, רציתי להראות לו שהוא יכול לחיות בשבילי.

״את פאקינג צוחקת עליי? רק אתמול סיפרתי לך על רייצ׳ל! מה את חושבת, שאני פשוט הולך ברחוב וצועק ׳היי אתה יודע שאהבת חיי מתה באשמתי?׳. זה לא דבר שאני מספר לאנשים.״

אני מרגישה אשמה כמעט מיד. ״אני יודעת,״ הדמעות עוקצות את הגרון שלי

״למה את ככה? מה נכנס בך?״ הוא מבריש את שיערי, אני מסתובבת אליו, מסתכלת בעיניי הדבש שלו והשיעור המבולגן בעיניים הדומעות שלי, הוא כיווץ גבות בדאגה.

״למה את בוכה בייבי?״ הוא נושך את שפתו התחתונה, ״בבקשה תדברי איתי. למה את בוכה?״

״אתה לא מבין אה?״ אני מגכחת כשהדמעה הראשונה נופלת ושונאת את עצמי על התינוקות שבי. אני מתנהגת כמו ילדה קטנה.

״תסבירי לי בייב, תסבירי לי.״ הוא מושך את שיערי לאחור.

״כי אני אוהבת אותך, אני לא יודעת למה או איך אבל אני פשוט כן.״ אני מתחילה להתייפח כשהמילים יוצאות לי מפה, מתביישת בהן, משתוקקת להחזירן פנימה.

״קת׳רין...״ הןא מנענע בראשו ולרגע אני חושבת שהוא עומד להעיף אותי מכאן, אבל הוא רק מקרב אותי אליו. מצמיד אותי לחזהו.

״ששש את לא צריכה לבכות.״ הוא טופח על גביי ואני מכריחה את עצמי להירגע. אני מתנהגת כמו ילדה בת 12 שהקראש שלה לא מחזיר לה אהבה. כמו ילדה קטנה.

״סליחה.״ אני מתרחקת ממנו ומוחה את דמעותיי, ״זה לא היה אמור לקרות.״

״זה בסדר,״ הוא מלקק את שפתו התחתונה. ״זה באמת בסדר.״

״אני אבין-״ אני קוטעת אותו, ״אני אבין אם תרצה שאלך. אני אלך, זה בסדר. אני לא אשאר, אני-״

״תגידי את השתגעת?״ הוא מרים את קולו. ״הרגע אמרתי לך שהחיים שלי דפוקים, למה את רוצה לקחת לי את הדבר היחיד שגורם לי לרצות לקום בבוקר?״ אני מביטה בו, בודקת אם הוא רציני, ולפניי שאני מספיקה להגיב, הוא רוכן ומנשק אותי.

״אני לא יכול לומר שעכשיו ניכנס למערכת יחסים קתרין, את יןדעת שלא.״ הוא אומר כשאנחנו מתנתקים. ״אבל אומר לך שאת הבן אדם היחיד שגורם לי לחייך, זה יספיק לעת עתה?״

״כן.״ לעת עתה.

״יופי, עכשיו בואי לפה. את נראית כאילו לא ישנת כל הלילה.״