learn to believe

פרולוג

אני יוצאת מהמיטה , הולכת למקלחת מצחצחת שיניים, ומביטה בדמות שבמראה שאותה אני מזמן כבר לא מזהה.
נראתי נורא שיערי החום היה נפוח ומקורזל, מתחת לעיניי הכחולות היו שקיות שחורות, בשפתיים האדומות שלי נהיו סדקים ופני מזמן הפכו לחיוורת, גופי נהיה קטן יותר בכל יום יום עד שכבר כמעט רואים את העצמות.

אני שוטפת את פניי והולכת לחדר להתלבש בבגדים ארוכים כמו תמיד יצאתי מהחדר לסלון שם אמי ישבה ושתתה את כוס הקפה שלה לא תרחתי להגיד לה שלום או בוקר טוב למען האמת הקשר של אמי ושלי מזמן כבר לא אותו דבר.

הגעתי לבית ספר וכל הילדים הסתכלו עלי מוזר ושלחו לי מבטים בוחנים ולועגים כמו תמיד אז החלטתי ללכת לכיוון ספסל מבודד ליד המחששה ולקחתי את קופסת הסיגריות מהתיק שלי והתחלתי לעשן. סיימתי את הסיגריה וכבר היה צילצול החלטתי להישאר עוד קצת ואז רק התקדמתי לכיתה דפקתי על הדלת ונכנסתי... המורה לביולגיה הסתכל עלי במבט כועס וכל שאר הכיתה במבט לועג וטועה.
למה איחרת העלמה סטמפלר? כי בא לי מר בוגביץ ואני לא חייבת לך הסברים החזרתי לו   מר טמבר התעצבן עופי עכשיו מהכיתה  לחדר של פולידר, פולידר היה המנהל של בית הספר שלנו.
הלכתי אליו לא היה לי אכפת מכלום הייתי ריקנית כל כך.
נכנסתי לחדרו של המנהל בלי לדפוק והתיישבתי המנהל הסתכל אלי במבט טועה ואני סיפרתי לו מה קרה..
את עברת כל גבול אני לא יודע כבר מה לעשות איתך כל המורים מתלוננים אליך הציונים שלך נמוכים ואנחנו אפילו לא יכולים לנסות לעזור לך כי את לא מוכנה לספר לנו מה קורה איתך, אני לא מבין אותך ברוקלין לפני שנתיים את היית תלמידה טובה גם מבחינה לימודית וגם מבחינת התנהגות.
המון הרבה דברים משתנים בשנתיים עניתי.
טוב כוסאמק אין לי כוח להמשיך לדבר איתו ושהוא ימשיך להטיף לי, קמתי מהכיסא בזמן שהוא דיבר יצאתי מהחדר שלו ושמעתי אותו קורא לי אך המשכתי ללכת ולא עיניין אותי כלום.
החלטתי שאין לי כוח להישאר בבית ספר ולהבריז במלא לא אכפת לי מכלום לא מהעתיד שלי לא מהחיים הריקניים שלי כלום לא אכפת לי, ברוקלין של פעם שראתה והרגישה עולם ורוד זה כבר לא אני.

הגעתי הביתה ושכבתי על המיטה בלי לעשות כולם רק בוהה בקירות ומחשבות רצות בראשי אני מרגישה לחץ בחזה ולוחצת על ליבי אני לא מצליחה להרגיש כלום חוץ מהכאב והדיכאון שלא עוזבים אותי אני לא מצליחה לבכות יותר אני לא יכולה להיות מאושרת ואני לא יכולה להיות שמחה, חסמתי את כל הרגשות שלי, אני לא מרגישה כלום....