Big shadow

פרק 6.

פרק 6:זמן המתנה

אני שונאת לחכות,אני שונאת להמתין וזה הרגע לעבוד על מידת הסבלנות שלי שלא כל כך מפותחת,אני שונאת את פרק הזמן שעובר מרגע שעושים מבחן עד שמקבלים את הציון,אני שונאת להמתין למנחה בתוכנית ראליטי שיכריז על הזוכה,ואני שונאת לחכות בתור כשאני אצל הרופא או הרופאה המדהימה שלי שהיא עם השנים הפכה לאחות-הרגע שהייתי צריכה לעבור מרופאת ילדים לרופאת ׳מבוגרים׳ קרע את לבנו-

אבל אלו החיים מורכבים מאלפי רגעים של המתנה וציפייה ויש שתי אופציות אפשריות,אחת להתאכזב שתיים להצליח ולשמוח
אני מאלה שממתינים לאכזבה מראש בכדי להימנע מאכזבה אמיתית במקרה של חוסר הצלחה,כלומר אין כאן רווח ממשי כי בכל מקרה אתה מאוכזב אבל יש כאן הגנה על עצמך מפני פגיעה רצינית יותר ועמוקה יותר שהציפייה יוצרת בכוחות עצמה

״איפה היית?״שקד צורחת לי באוזן,בזמן שאני מנסה לשלב בין הנחת סדינים במיטה שלי

״קניות״אני מלמלת בחוסר ריכוז,שאני פורסת את הציפה של הכרית,תוהה עד כמה שקד עצבנית כי לא עניתי בארבע שלוש פעמים שהיא התקשרה

״ולמה לא ענית?״ועדת החקירה נפתחה ברגע זה,תתכוננו

״כי הפאלפון היה על שקט בתוך התיק״

״טוב,נו,אני צריכה לשפוך...״היא מלמלת ואני מקווה שהריכוז שלי יהיה במיטבו אף על פי המלחמה שהסדין הכריז איתי,ושקד מספרת על אירועי ליל אמש עם תום,ועל הכתמים השחורים שמתחילים להופיע בחברות בניהם,הן כל כך שונות,שלפעמים יש קצר בתקשורת בניהם שמתעצמת להפסקת חשמל ענקית תפקידי בשיחה הוא להרגיע,להראות את הצד של הצד שני,
ולנסות לא לתפוס צד אף על פי שבאופן טבעי הצד המשתף יותר הוא הצד שאתה תופס,ושקד תמיד משתפת לעומת תום שממנה צריך לדלות מידע,חברות היא לא תמיד קלה,חברוּת שהיא סוג של קשר עמוק קושרת בתוכה גם בעיות ותקלות

אני צועדת לעבר ביתה של תום,היא לא גרה רחוק ממני אבל אני מודיעה לפני בואי גם בכדי לוודא שהיא בבית וגם בכדי למנוע מצב של אי נעימות במקרה שלא מתחשק לה לראות איש
ויש רגעים כאלה,ויש אנשים שצריכים ורוצים את הזמן לעצמם
ושאיש לא יחדור להם לחלל ברגעים כאלה,ואני מבינה,ולכן מודיעה מראש,אני כמובן אומרת שאני חושבת ששכחתי אצלה את הצמיד עם התיליונים ושנדמה לי שאני זוכרת שהורדתי אותו שבוע שעבר לפני שנכנסו לבריכה,אבל זה סוג של שקר כי אני באה בעיקר בכדי לראות אם אצליח לפרוץ את חומת השתיקה

״היי״אני פותחת את דלת החדר,תום חצי מחייכת והפאלפון צמוד לאוזנה אני רק מהנהנת עם הראש בנחמדות שואלת עם מי היא מדברת וכשהיא עונה לימור אני מגרדת בשיערי ומבצעת חיפוש של הצמיד האבוד שלי.

אני מחבבת את לימור,היא אחלה בן אדם,וילדה עם לב טוב אבל העובדה שהיא ותום מתקרבות מציק קצת,לא רק לי אלא לכולנו
ונדמה שבמקום שבו אנחנו פשלנו,לימור מצליחה,ולא ברור למה,למה אנחנו מוזזות הצידה בעוד שלימור מתקדמת קדימה .
אנחנו רכושניות במדיה מסויימת,אך לכל אחת יש ארבע -שלוש אנשים שרק היא קרובה אליהם אבל יחד עם זאת יתר הבנות ׳שבחבורה׳ שלנו לא מוזזות הצידה,ובקשר בין לימור לתום זה אחרת