פרק 1:זרם החיים.
בשעה טובה,מרגשת,מרוממת גמרתי תיכון,תחושה משונה מעורבבת בהרבה תחושות.מצד אחד שמחה מצד שני פחד
השמחה נובעת ממקום טבעי,אחרי שתים עשרה שנים של שעון מעורר בשש וחצי,סנדוויצ'ים,מורים,מורות,שיעורים ארוכים,
תגבורים,שעות אפס,מתכונות מעודי ב׳ הגיע הסיום של הסיוט האגדי בשם בית ספר,ובקרוב אצעד במסלול חדש,ולא אצטרך לשבת בכיתה יחד עם שלושים תלמידים מזיעים או לחלופין קופאים מקור ולשמוע על לוחות טקטאונים,או על השבר הסורי
אפריקאי,אני כולי שבר,וזה מספיק כואב אני לא צריכה שבר נוסף בחיים שלי.
הפחד נובע גם הוא ממקום די ברור,נגמרה דרך ועתידה להיות דרך חדשה,לא ברור,אין מערכת מוגדרת ומתחשבת,נגמרו הימים של לשבת בבית ולהרגיש טוב היום אני לא אלך,גם כך המורה יחזור על החומר בשיעור הבא.נגמר הפיקניק יש לומר אז צבא באופק,אז זה מדים,מפקדים וברגע אתה הופך להיות מספר,עוד מספר.
אבל לבנתיים יש זמן,לי אישית יש עוד הרבה זמן.
אני אני עובדת בבית קפה בעיר,זה מבדח לעבוד דווקא בבית קפה,מה חשבתי לעצמי?הראש שלי גם כך מלא בשטיות,ועכשיו
אני רואה בעיקר שטיות...מצטערת אין לי מספיק שליטה עצמית
בכדי לאכול רק סלט.
אז אני נכנסת למקום אומרת שלום לכולם,זוכרת שיש קטע כזה
שאנשים שואלים מה נשמע,מה קורה,מה העניינים.
יחד עם החולצה של המקום אני לובשת את החיוך,מותחת אותו כלפי מעלה שלא יראה מתאמץ מדי,ומתחילה משמרת.כמה כיף
להגיש אוכל ולנסות לשלוט לא לדחות את ביד לצלחת,כפרה!שלטי בעצמך.
והראשונים שאני נופלת עליהם היום,הם,הן,הם,הן...הם זוג,יופי
נהדר!כמה כיף לי,אני מתקדמת לעברם,חיוך פאקינג חיוך!
״שלום תרצו להזמין?״תעבדי על הקול שלך,את נשמעת כמו אדם בן חמישים שהתעורר משנת החורף שלו
״אנחנו עוד חושבים,תודה״הבחורה מבשרת,אני מהנהנת בראשי,מצידי שיקחו יממה,רק שהיו סוגרים על עצמם ולא ישאלו אותי שאלות על המנות כי נמאס לי להמציא שהסלט טונה פצצה
הדג בכלל והפסטה רוזה חלומית
ומהר מאוד הבחור לוחץ על הזמזם בשולחנו,שעושה רטט בשעון היד של המקום שמבשר לי שהם רוצים להזמין,טוב לפחות השעון הזה חוסך את הקולות של האנשים שצועקים מסוף העולם אלייך
אני לוקחת את ההזמנה,רוקמת את ההערות של הבחורה.סלט ללא זיתים מליון סימני קריאה,היא אלרגית לטענתה.בן הזוג,
החבר שלה,הדייט שלה או מישהו לא יהיה אומר במהירות מה הוא רוצה לאכול,כמובן קנקן מים,הם שותים רק מים בריאים יפים ואמיצים.ממש יכולה להיות חלק מתוכנית טלוויזיה בשקל וחצי.
והמשמרת עוברת מהר יחסית,הכל יחסי בחיים שלי,ביחס לדוב אני גמד גינה,ביחס למארחת אני דביבון ממין נקבה.נפרדת מכולם,לילה טוב,ערב טוב,סגירות,שטיות,לא אני לא מעשנת אני אומרת בפעם העשרים ושמונה הערב ונעלמת מהאזור במהירות
לעבר תחנת האוטובוס,כן אני אגצור את שיעורי הנהיגה בשנת 2029 במקרה הטוב.
YOU ARE READING
Big shadow
Romansa*גמור*את עומדת מעל המים מסתכלת על העולם בעיניים אדומות המכות המילוליות שקיבלת הורגות את הנפש ובקלות את קרובה,לקפוץ אל המים למרות שאת לא יודעת לשחות לוותר כמעט על הכל,אבל בתור צל גדול,את יודעת שדווקא בחושך רואים את קרן האור
