נק' מבט באקהיון.
"למה שיקרת לי? למה לא סיפרת לי עליו?" שאלתי והמשכתי להסתכל על המים, לא יכולתי להסתכל עליו.
"על מה אתה מדבר?" הוא שאל כאילו הוא לא יודע על מה אני מדבר.
"על זה ששיקרת לי שלוש שנים שאנחנו ביחד, על זה שלא סיפרת לי אפילו על מינסוק. על מה עוד אני יכול לדבר" אמרתי בכעס.
"אתה זוכר?" הוא שאל, הוא היה נשמע מובהל.
"כן, אני זוכר!" עניתי.
"מה? איך?" הוא שאל אותי.
"ארבע מילים, זה כל מה שהייתי צריך לשמוע. ארבע מילים ששמעתי בעבר. ארבע מילים" אמרתי לו.
"אני לא מבין" הוא אמר, אידיוט.
"אני צריך להסביר לך?" שאלתי במרוחק.
"כן, בבקשה" הוא ביקש.
"ארבע מילים, המילים שהיו הכי חשובות לי. אתה אמרת, המילים שהשפיעו על חיי. הוא הציע לי נישואים ובאותו יום באת, סיפרת לי שאתה אוהב אותי. האמנתי לך" אמרתי לו.
"אני מצטער. באמת" הוא אמר, דמעות יצאו לי מהעיניים.
אני אהבתי אותו.
אני אוהב אותו.
אבל...
אני לא יכול!
הוא שיקר לי.
קמתי, רציתי ללכת.
הוא תפס לי את היד ואמר "אל תעזוב אותי, בבקשה, אני מצטער"
לקחתי נשימה עמוקה.
"אתה אוהב אותי?" שאלתי.
"כן, אתה כל החיים שלי" הוא אמר ודמעות יצאו מעיניי. המילים האלו.
"אז תעזוב אותי" ביקשתי.
הוא שיחרר את היד שלי והלכתי משם.
"אני מצטער" אמרתי בשקט שהייתי רחוק ממנו.
