Washington square - Larry stylinson

פרק 33

הדוחות שהייתי צריך לסכם היו בעיקר בענייני חשבונות ודברים בסגנון,זה היה משעמם אבל זו עבודה,לאו דווקא חייב לאהוב אותה,למרות שאם בן אדם אוהב את העבודה שלו היא הרבה יותר מהנה.

את תשומת לבי מהדוחות הסב בחור בלונדיני שנכנס לדלת המשרד ברישול בעודו מחזיק דפים בידיו,הוא היה נראה בן אדם נחמד.

מכירים את זה שלפעמים אתם יכולים להכיר את אותו האדם רק ממבט אחד איתו?הרגשתי משהו כזה.

"היי,אני נייל." הוא אמר לי בנחמדות,רוב האנשים היו ניגשים ללחוץ לי את היד או לעשות משהו רשמי יותר אבל הוא לא עשה את זה וזה נתן תחושה יותר טובה,יותר קלילה,לא אהבתי את כל הסמכותיות והרצינות ששוררת כאן.

"היי,אני הארי." אמרתי בחיוך.

"יום ראשון שלך?" הוא שאל כשהניח קומץ דפים על השולחן שלו.

"כן,גם שלך?"

"לא,עבדתי בחלק אחר של המשרדים ועברתי לכאן."

"כמה זמן אתה עובד כאן?"

"שנתיים בערך." הוא אמר והנהנתי.

"קפה?" שאלתי לאחר שקמתי והתקדמתי לכיוון הדלת,הרגשתי צורך בלתי מוסבר לקפה,אולי בגלל שעדיין היה בוקר.

"כן,סוכר אחד." הוא אמר והנהנתי,יוצא להביא קפה.

-

היום עבר במהרה,נייל מאוד נחמד,הוא הספיק להצחיק אותי הרבה ביום עבודה אחד.

הוא סיפר לי קצת על עצמו ועל המשפחה שלו,הוא נולד באירלנד ולמד באוניברסיטה לאחר שעבר לפה קצת לפני גיל 20,כשסיים הוא עבד במשרדי טומלינסון בתחום המחשבים ועבר לכאן.

העובדים והעובדות האחרים במשרדים דיי נחמדים למרות גישתם הרצינית והסמכותית,אבל מצד שני זה כל הוייב שנמצא כאן.

הסתבר לי שקרוליין לא כל כך מרירה כמו שחשבתי,היא דווקא אישה חמה ונחמדה יותר מכפי שנראית,היא דיברה איתי תוך שהלכתי להביא קפה בפעם השנייה להיום.

בין כל המחשבות על המשרד נזכרתי שלג'מה יש מסיבת אירוסים בסוף השבוע,זה לגמרי ברח לי מהראש עם כל מה שעבר עליי בזמן האחרון והרגשתי רע בגלל זה,שכחתי שאחותי מתארסת.

עבדתי על הדוחות רוב היום עד שסוף סוף סיימתי אותם והגשתי לקרוליין,היא לא נתנה הרבה אבל הם לקחו הרבה זמן.

סיימתי לעבוד בשעות הערב,כבר היה חשוך בחוץ.לואי הגיע למשרדי כדי ללוות אותי,נייל לא הבין למה הוא הגיע למשרד שלנו והסתכל עליי במבט מבולבל אבל שחררתי מבטים שניסו לשדר 'אני אסביר לך אחר כך.'

תהיתי מה לספר לו,שאני החבר של הבוס?שיש לי פרוטקציות? זה יהיה מסובך.

קומת המשרדים הייתה כמעט ריקה,ורק קרוליין ועוד כמה עובדות נשארו שם,כשאני ולואי התקדמנו לכיוון המעלית הן הרימו את מבטן אלינו ובירכו את לואי לשלום וללילה טוב.