התעוררתי,השעה אחת עשרה ובקרוב אני צריך ללכת לעבודה.
קמתי וצחצחתי שיניים בעייפות,לא משנה מתי אלך לישון ומתי אתעורר-אני אתעורר עייף.
התקדמתי לעבר המטבח וראיתי פנקייקים בצלחת שאמילי הכינה לפני שהלכה,הכנתי לי קפה איתם וישבתי לאכול.
רבצתי מול הטלוויזיה בעצלנות עד שהחלטתי לצאת לעבודה שלי.
נכנסתי לאוטו כשמזג האוויר היה קפוא והגשם טפטף בהדרגה עד שהתחיל להיות חזק,התקדמתי בריצה למכונית הקטנה שלי,מה שלא עזר כי הגשם עדיין הרטיב אותי קלות,הגשם חלחל מבעד לרווח שבין צוואר מעילי לחולצתי.
פלטתי אנחת רווחה כשסוף סוף הגעתי למאפייה הייבשה שפעל בה החימום.
המאפייה שייכת לסבתא וסבא שלי,ובזמן שאני סטודנט באוניברסיטה,הם נתנו לי לעבוד כאן עד שאסיים את הלימודים ואתחיל לעבוד.
"אז הארי." שמעתי את אדם שעובד איתי קורא אליי.
"מה" גלגלתי עיניים,הוא כזה מציק,כל הזמן הוא מנסה למשוך את תשומת הלב שלי ולהתחיל איתי,למרות שאני פעם אחר פעם מסרב,הוא פשוט לא מפסיק.
"מה אתה עושה היום בערב?" הוא שאל וגלגלתי עיניים,הבן אדם לא מפסיק להתחיל איתי.חשבתי לעצמי שזה בטח נורא פתטי להתחיל עם אדם שמסרב אחרי כל פעם,אבל לא הצלחתי להבין אותו.
"לא אדם,לא,מצטער." סירבתי שוב בייאוש.
הוא הנהן והלך.
כרגיל,היו לקוחות,הכל היה כרגיל עד שקיבלתי הודעה מאמילי.
"היום בערב במועדון, תהיה מוכן בתשע."
סיימתי לעבוד בשבע,אמרתי להתראות לעובדים הנחמדים שעובדים איתי ונסעתי הביתה,להתארגן.
ישנתי מול הטלוויזיה,עד שאמילי הגיעה בערך בשמונה וחצי והעירה אותי.
"קום כבר." היא ניערה אותי.
"צריך ללכת עוד מעט."
"מה השעה?" מלמלתי בקול עייף כששפשפתי את עיניי.
"שמונה וחצי,קום!" היא אמרה כשהלכה וקמתי להתארגן.
"אתה מוכן?"
"כן." אמרתי ויצאנו לאוטו.
"מישהו שאנחנו מכירים יהיה שם?" שאלתי כשנכנסנו לאוטו.
"אדם מהמאפייה שלך,ועוד כמה סטודנטים מבית הספר."
"אוי לא." אמרתי וגלגלתי עיניים,והיא צחקקה.
הגענו למועדון,נכנסנו,ראיתי הרבה אנשים מהאוניברסיטה,אמרתי לכולם שלום,והלכתי לקחת משקה מהבר,לרוב חשבתי שלא צריך משקה אלכוהולי כדי להנות,אבל לפעמים חרגתי מהמחשבה הזו.
"תן לי משהו חזק." קראתי אל הברמן כנגד המוזיקה הרועדשת והתיישבתי על הכסא.
הוא נתן לי משהו צהוב,לא שאלתי אותו מה זה פשוט שתיתי אותו והלכתי לרקוד.
אחרי שעות של ריקודים, שתייה, ומוזיקה רועשת יצאתי לבחוץ לשאוף אוויר.מועדונים עושים לי סחרחורת,כל המוזיקה,כל החום,הצפיפות,לא תמיד אהבתי מועדונים,כשהייתי נער לא אהבתי ללכת לשם,האווירה שם תמיד הרגישה פסולה ומגעילה.
יצאתי מחוץ למועדון,התיישבתי שם על איזה ספסל,מקווה לנשום קצת אוויר ולהתאוורר כדי להקל על הסחרחורת שתקפה אותי.
אדם יצא אחריי וקיוויתי שלא יתקרב אליי,לא היה לי עצבים.
"היי" הוא אמר לי והתיישב לידי.
"היי." השבתי בטון קריר,בלי כוח או סבלנות אליו.
"מה אתה עושה פה?" הוא שאל.
"אני שיכור,עם כאב ראש,תבין לבד." עניתי בלי כוחות לניסיונות שלו.
"הארי" הוא קם והעמיד אותי.
היינו אחד מול השני עד שיכולתי להריח את הריח של האלכוהול הדוחה מפיו.
"מה?"
"תודה שאתה רוצה את זה." הוא תפס אותי חזק.
"תעזוב "ניסיתי להשתחרר מאחיזתו,כאב לי הראש,והוא חזק.
הוא חיבר את שפתינו וניסיתי להתנגד,היה לי קשה כשהוא היה יותר חזק ממני והרגשתי חסר כוחות.
"תעזוב אותי" ניסיתי לדבר תוך כדי כדי שיפסיק,זה היה נוראי.
"אני לא רוצה!" אמרתי בקול מעורפל.
אנשים שיכורים הם אנשים נוראיים,אפילו אם הבן אדם הכי טוב בעולם יהיה שיכור ויעשה דברים רעים הוא יהפוך לבן אדם נורא בעיניי.
שמעתי מישהו קורא אלינו ומפריד אותי מהדוחה הזה תוך כדי שניסיתי להתנגד בחריפות.
"הוא אמר לך שהוא לא רוצה נכון?" שמעתי את הקול המוכר מלפני כמה ימים שענה על השאלות שלי.
שנייה לפני שהספקתי לדבר,הקאתי את הנשמה שלי.
הוא בא אחריי,עומד מאחוריי כתמיכה.
"אתה בסדר?" הוא שאל תוך כדי שהגיש לי נייר לנגב את הפה.
"כן,מה אתה עושה פה?" שאלתי,מגנב את פי.
"אחותי פה,באתי לאסוף אותה לפניי שהיא תשתכר על כל המוח."
"מי זאת אחותך?" שאלתי,לא ידעתי שיש לן אחות.
"לוטי טומלינסון." הוא השיב והנהנתי.
"לקחת אותך הביתה?" הוא הציע.
"כן,תודה." השבתי.
הוא הלך להביא את אחותו,והוא הסיע אותי הביתה,כל הנסיעה הייתי עם ראש על החלון,עייף,ומסוחרר,עם כאב ראש נוראי,כל פעם אני מבטיח לעצמי שאפסיק לשתות במועדונים,אפילו אם רק קצת,כי התוצאה לא שווה את זה.
"אני אלווה אותך הארי,לוטי חכי באוטו." הוא אמר לה והיא הנהנה,לא התרכזתי באיך היא נראית,היא רק הייתה בלונדינית ועינייה היו דומות לשל לואי,אולי בהירות יותר.
הוא ייצב אותי כי בקושי יכולתי ללכת מכאב הראש והסחרחורת הנוראית.
הוא פתח את הדלת עם המפתח שהיה לי במעיל,הוביל אותי לחדר שלי,נשכבתי על המיטה,והוא כיסה אותי.
"לילה טוב הארולד סטיילס." זה הדבר האחרון שזכרתי לפני שנרדמתי.
YOU ARE READING
Washington square - Larry stylinson
Hayran Kurgu"אי אפשר להבין איך ביום בהיר אחד אנחנו פוגשים אדם שמשנה את כל נתיב החיים שלנו. אי אפשר להבין למה דווקא האדם המסוים הזה גורם לגוף שלנו להתמכר אליו בתשוקה בלתי מוסברת, וללב שלנו לפרפר בחוסר אונים בתוך החזה שלנו." הפאנפיק מכיל: •קטעי מין. #1 בפאנפיקשנס...
