נכנסו למוזיקה רועשת ולכוסות עם משקאות אלכוהוליים בכל מקום מלוות בריח של חזק של סיגריות.ראינו הרבה חברים מהאוניברסיטה והלכנו לשבת איתם בספת העור במרכז המסיבה.
"היי" אמרתי לכולם שלום וחיבקתי אותם.
"היי הארי,מה קורה?" ג'ניפר,חברה טובה מהאוניברסיטה שאלה.
"בסדר" ניסיתי לצעוק כנגד המוזיקה הרועשת.
"איפה טום?רציתי להגיד לו שלום." בכל זאת,המארגן של המסיבה והמסיבה נמצאת בבית שלו.
"הוא מסתובב,מנסה לא להיראות שיכור." ג'ניפר אמרה וצחקנו.
"אז הארי?מה תשתה?" ג'ייק שאל.
"לא יודע.. תביא מה שאתם שותים." אמרתי,הוא הנהן והושיט כוס שלתוכה הוא מזג משקה מתוך בקבוק שהיה על השולחן ונתן לי.
"תודה." אמרתי ושתיתי את תכולת הכוס בבת אחת. מרגיש את המשקה האלכוהולי יורד לי בגרון ושורף אותו בדרך.
"בואו נלך לרקוד קצת." אמילי צעקה לי ולשאר החברים שישבו על הספה,וכך עשינו.
באמצע שרקדנו,המוזיקה נעצרה.וכולם הסיטו את מבטם לעמדת הדי ג'יי וראו את טום עם מיקרופון,הוא היה נראה שיכור,נעמד על השולחן של הדי ג'יי.
"חברים,ברוכים הבאים למסיבת הסיום של הסטודנטים!!!" הוא אמר ונשמעו קולות אהדה חזקים ברקע.
"השנה האחרונה הייתה קשה,ולכן עכשיו כולם לרקוד,לשתות,להשתחרר,ולהנות! לא יהיו עוד הרבה רגעים כאלה." הוא אמר,קצת מתנדנד,הניח את המיקרופון וירד מהשולחן,ויחד איתו המוזיקה התחילה להתנגן בחזרה.
-
לאחר שעות של ריקודים והרבה מאוד שתייה,הרגשתי כאב ראש.רציתי לחזור הביתה,התחלתי לחפש את אמילי בין כל האנשים המזיעים והרוקדים שבקושי נתנו לי לעבור אבל לא מצאתי אותה.
"היי ג'ניפר,ראית את אמילי?" שאלתי את ג'ניפר שישבה בספת העור.
"אני חושבת שהיא הלכה,ראיתי אותה עם איזה סטודנט,כריס אני חושבת.הם הלכו לאנשהו." היא צעקה כדי שאשמע אותה.
"אוקיי,תודה." מה אני עושה עכשיו?
הראש שלי כאב.הייתי חייב הפסקה מהמוזיקה הרועשת ויצאתי לבחוץ,לאוויר הקריר.
הבית לא רחוק,במרחק כמה רחובות,אבל גם לא מרחק קצר.בערך חצי שעה הליכה.חשבתי שאין לי ברירה,אז התחלתי ללכת,מתנדנד עם כאב ראש,מקווה להגיע מהר ולישון.
הלכתי,בינתיים זמזמתי שירים וצחקתי,פשוט צחקתי.בלי סיבה.
באמצע הדרך,ראיתי מכונית,הכביש היה ריק,בטח בגלל שאמצע הלילה. האור של המכונית סנוור אותי,היא נעצרה ליד המדרכה שהלכתי עליה,החלון של הנהג ירד וראיתי מי נוהג בה. לואי טומלינסון. זה כאילו סוג של קטע לפגוש אותי במקומות לא צפויים?
"הארי כנס." הוא אמר.
"מה אתה עושה פה?אתה עוקב אחריי אדון לואי טומלינסון?" אמרתי מצחקק.
"קרוב אבל לא.אמילי אמרה לי לבוא."
"אמילי?" למה שהיא תגיד לו לבוא?
"היא הלכה לבית של איזה כריס אחד אני חושב,היא התקשרה אליי וביקשה ממני לקחת אותך."
הנהנתי.
"אתה מוכן להכנס כבר?" הוא שאל בחוסר סבלנות.
"לא" אמרתי ממשיך ללכת,לא רוצה שוב להיות איתו בקרבה כלשהי.
"הארי,בוא.הבית שלך רחוק." הוא דרש.
"לא רוצה לואי." אמרתי בנוקשות.
"הארי או שאתה נכנס עכשיו לאוטו או שאני יוצא לקחת אותך בכוח." הוא אמר,חשבתי כמה שניות ונכנסתי לשבת מאחורה.
לאחר כמה דקות של נסיעה שקטה,החלטתי לשאול אותו.
"לואי למה באת?" אמרתי,משעין את הראש על החלון,מנסה להקל על כאב הראש.
"כי אמילי ביקשה,מה אני אסרב?" הוא אמר ושמעתי ציניות.
"מצחיק אדון לואי טומלינסון הקדוש,תגיד למה באמת באת." אמרתי בציניות חוזרת.
"כי אתה משגע אותי הארי סטיילס." הוא אמר והלב שלי קפא.ניסיתי לא להסמיק,לא ידעתי מה להגיב.
הוא המשיך לנסוע והיה שקט,לא שקט מביך אבל שקט,ניסיתי להתעלם ממנו כדי שלא יהפוך למביך.
"הגענו." הוא הודיע.
יצאתי מהאוטו עם סחרחורת,ומעדתי על הרצפה,מתקשה לעמוד.
"בוא,אני אעזור לך." ראיתי אותו יוצא מהאוטו לכיווני,עוזר לי לקום,נשענתי עליו,הוא הכניס אותי הביתה עם המפתחות בכיס המעיל שלי,והוביל אותי למיטה שלי.
"לואי בפעם השלישית זה גלידה" אמרתי מצחקק.
נשענתי עליו חזק מדי והפלתי אותו יחד איתי על המיטה.
"יופי הארי." הוא אמר כשפרצופינו היו קרובים וצחקתי.
"לואי" אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו.
"מה?"
"תנשק אותי."
YOU ARE READING
Washington square - Larry stylinson
Fanfiction"אי אפשר להבין איך ביום בהיר אחד אנחנו פוגשים אדם שמשנה את כל נתיב החיים שלנו. אי אפשר להבין למה דווקא האדם המסוים הזה גורם לגוף שלנו להתמכר אליו בתשוקה בלתי מוסברת, וללב שלנו לפרפר בחוסר אונים בתוך החזה שלנו." הפאנפיק מכיל: •קטעי מין. #1 בפאנפיקשנס...
