מלחמה בלב ים (פרסארס)

פרק 1

פרק ראשון:

פרסי סגר מאחוריו את הדלת בעדינות בכדי לא להעיר את מי שנרדם שם בפנים.
לרגע הוא הצמיד את מצחו אל הדלת הקרה, נשם עמוק ואז הזדקף ופנה החוצה.
עורו סמר אף שהלילה היה נעים, אך מגע האדם ההוא נצרב בבשרו והעביר בו צמרמורת כל פעם מחדש.
פרסי ניגב את שפתיו בגב כף ידו וניסה לנער את מאורעות אמש ממחשבותיו, מאיץ את צעדיו אל עבר היציאה מהמקום הנוצץ הזה.
"צריך טרמפ, אפס?"
הקול הקפיא את צעדיו ופרסי החל לחוש איך כעס מתפשט בעורקיו.
"ארס." הוא סינן בשיניים חשוקות. ואכן האל עמד שם, נשען על אחד מעמודי השיש הגבוהים בבגדיו השחורים ובמעיל העור הארוך. משקפי שמש כהים מסתירים את מה שפרסי ידע שהן ארובות עיניים שחורות וריקות שרק להבות אש יוקדות בהם.
"מה אתה עושה כאן?" שאל פרסי, אצבעותיו נסגרות בחוזקה על העט שהיה בעצם חרבו אנקלוסמוס בכיס מכנסיו.
"ש*אני* אפספס הזדמנות לראות את הגיבור המהולל יוצא סמוק כמו בחורה מחדרו הפרטי של אפולו? אין שום סיכוי! הייתי מצלם את זה ישירות לאולימפוס ונותן לחבר'ה שם קצת שעשוע אם לא הייתי ממהר לראות את זה קודם בעצמי." ארס גיחך, מחייך חיוך מזלזל שהביע כולו דחיה.
פרסי נשם נשימה עמוקה. הוא ידע שדמו רותח בעיקר כי הוא נמצא בנוכחות אל המלחמה, מעבר לזה שארס היה שמוק מטומטם ששווה היה לדמיין אותו סובל בכל רגע נתון.
אבל פרסי הבין שאין כל טעם בלתת לארס את מה שהוא רוצה ולכן, בקושי גדול, הוא עזב את העט והוציא את ידיו ריקות מהכיסים.
"אל תתגרה בי כמו תינוק ארס, אין לי מצב רוח למשחקים שלך הלילה." פרסי חזר להתקדם לעבר היציאה.
רעש המתכת נשלפת מהנדן מילא את האוויר וחרבו של ארס הייתה מונחת תחת סנטרו של פרסי כשהאחרון חלף על פניו.
"שקול את המילים שלך פרחח, אל תשכח מי הוא שעומד מולך. אתה אולי חושב שאתה עדיין גיבור אבל תסתכל על עצמך עכשיו, משחק ושעשוע לאלים."
ידו של פרסי כבר חזרה להתהדק סביב אנקלוסמוס וגופו רעד מכעס.
"תוריד את החרב שלך ארס ותתמודד מולי כמו גבר. כמה שפל מצדך לאיים עליי כשאני בידיים ריקות."
ארס צחק בקול, צליל קולו ממלא את האוויר עד שפרסי חשש שאפולו יתעורר. הוא ניער במהרה את הרגש הזה מלבו.
ארס הוריד את חרבו אבל לפני שפרסי הספיק לשלוף את אנקלוסמוס ידו של ארס תפסה בשיערו ומשכה את ראשו לאחור בחוזקה. ידיו של החצוי קפצו לאחוז בידו של ארס אך האל לא שחרר את אחיזתו.
ארס רכן אל אוזנו של פרסי, מהדק את אצבעותיו סביב שיערו השחור של הבחור ירוק העיניים.
"לא היום פרסאוס ג'קסון, אבל בקרוב חרבי תהיה מונחת על צווארך ובפעם ההיא אתה תהיה שלי."
ואז ארס החל לזרוח ופרסי עצם את עיניו בחוזקה והסב את מבטו, מרגיש את אחיזתו של ארס נעלמת ויודע שהסתכלות ישירה באל בצורתו המקורית תהפוך אותו לפחם.
ארס נעלם.
"לעזאזל!" פרסי צעק בזעם. הוא כעס כול כך שכבר לא היה אכפת לו מי עלול להתעורר.
לרגע חשב שהוא שומע את צחוקו המשועשע והמזלזל של ארס נישא באוויר.
פרסי פרע את שערו בידו, הקרקפת שלו שרפה וראשו פעם בכאב.
"חתיכת אדיוט." הוא מלמל ואז פנה ויצא מהמתחם.
***