מלחמה בלב ים (פרסארס)

פרק 10

אזהרה: הפרק כולל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא.

פרק עשירי:

"אז בקשר לשלושת המשאלות שלי." ארס גלגל את המילים על לשונו, נותן להם למלא את האוויר בינו לבין החצוי הפרטי שלו. הוא כל כך נהנה לראות את תווי פניו של פרסי מתקשחים נוכח המילים, מתאמץ להישאר אדיש.
"מה אתה רוצה?" סינן פרסי, הם ישבו בפגודה אדומה יפיפייה בסגנון יפני ושתו תה שהיה אפשר לקנות מדוכן קרוב.
כלומר, פרסי שתה תה. ארס שתה מהנקטר שלו.
האזור שבו הם היו כעת בפארק שער הזהב נקרא "גן התה היפני" והוא היה מעוצב בסגנון יפני ייחודי.
הפרחים, הנחלים, הגשרים, המפלים הקטנים, פסלי הבודהה (שארס הסתכל עליהם בעין לא יפה) והפגודות היפניות נועדו כולם בכדי להשרות על המטיילים אווירה של נחת, של רוגע ואהבה ואפילו שהמקום לא נועד באופן ספציפי לזוגות אוהבים או לרומנטיקה פרסי הרגיש שלחייו מאדימות נוכח טיולם המשותף באזור הזה.
היה משהו בשקט הזה שקירב לבבות והביך אותו.
"בוא נדבר קצת על החוקים שלהם." המשיך ארס, הוא גיחך קלות כשפרסי גלגל את עיניו.
"אין לך מה להתלונן אפס. אנחנו מבזבזים יום שלם בצורה לא בוגרת, אחראית או הגיונית רק בכדי לספק את הרצונות החמדניים שלך, אז כדי מאוד שכשאבקש- תתמסר אליי." ארס שלח את ידו וליטף את פניו של פרסי בעדינות.
"מה שתגיד," פרסי התמתח, "רק תגיד כבר."
"אתה קורא לי חופר?"
"אתה רואה פה בור?"
ברגע שאחרי כוס התה עפה מידו של פרסי וגבו נחבט ברצפת הפגודה כשארס ריתק אותו אליה וטיפס מעליו.
"אני לא סיימתי לשתות את התה שלי." פרסי דיבר בקול שהתאמץ כל כך להישמע שליו וארס התמוגג מהניסיונות של החצוי להיות כזה קשוח.
"כשאבקש, ואני אבקש, אתה תעשה כל דבר שארצה. מותר לי לבקש כל דבר שעולה על רוחי ואם הוא לא מוצא חן בעיניך אפשר לדון בזה, אבל ההחלטה הסופית היא שלי. אני יכול לבקש כל אחת משלושת המשאלות שלי מתי שאני רוצה, בכל רגע, ובכל סיטואציה, זה ברור לך נער ים?"
פרסי נעץ את עיניו הירוקות בתווי פניו החדים של ארס, חוקק כל תו במוחו.
ארס נשען קרוב אליו ומנע ממנו לזוז. הוא בלע את רוקו כשידיו של ארס שהחזיק בו התהדקו סביב מפרקי ידיו. האוויר ביניהם היה טעון בכל כך הרבה רגשות והבטחות שלא נאמרו, פרסי גילה איך בכל רגע הוא נשבה וקורס אל תוך העולם של האל הזה, נופל אל עומקי העיניים הבוערות באש הזאת שהוא לא יודע מה מחכה בסופה.
"בסדר." הוא הצליח להוציא לבסוף משפתיו.
"תשבע בנהר סטיקס." ארס חייך בממזריות.
"אני נשבע בנהר סטיקס." מלמל פרסי, משהו בתוכו אמר לו שהוא עושה טעות אבל אגנו של ארס שהחל להתחכך בשלו הסיח את דעתו.
רעם נשמע במרומים ופרסי ידע שמאוחר מידי להתחמק מזה וכשהביט אל תוך עיניו של אל המלחמה הוא הבין בתסכול שמשהו בו גם לא בדיוק רצה להתחמק מזה.
כן, ליבו עוד כאב ודימם מהצלקות אותן הותיר אפולו, אבל נראה שליבו עשה צעד מהיר לפני מוחו ולא חיכה שפרסי יבין.
האם הוא מתאהב בארס?
אל המלחמה רכן כלפיי מטה ולשונו החליקה החוצה בליקוק איטי, מגרה את חושיו של פרסי, מלטפת את תנוך אוזנו ואת קו הלסת.
פרסי בלע את רוקו וידיו נקמצו לאגרופים כששפתיו של ארס הגיעו אל עור צווארו הרגיש ונישקו בעדינות, לשונו ציירה עיגולים סביב הנקודה הרגישה ואז שיניו נשכו בה ושפתיו שבו ומצצו אותה.
פרסי גנח בשקט וזה היה צליל מתוק מתוק שארס אהב כל כך לשמוע, הוא הרים את ראשו ונשק לשפתיו של החצוי.
"אם תמשיך ככה אני לא אהיה מסוגל לעצור בעצמי." נהם האל בשקט.
"אתה התחלת." פרסי נאנק, צמרמורת נעימה עברה בגופו כשארס הזיז את אגנו בצורה כמעט לא מורגשת, כאילו אינו מתכוון לכך.
"ארס," פרסי השתדל כל כך לא להישמע מתחנן, "לא כאן, לא עכשיו."
ארס גנח בתסכול, הוא התרומם מעל החצוי ומשך אותו אחריו.
"אתה לא יודע כמה אתה מפתה פרסאוס ג'קסון, אני לא שבע ממך."
"תשלוט בעצמך." חיוך הפציע על שפתיו של פרסי. הוא בעצמו הרגיש שאם הוא לא היה עוצר את זה עכשיו הוא היה מהר מאוד קורע את הבגדים מגופו המפוסל של האל.
השניים התרוממו במתיחת איברים ויצאו מהפגודה, השמש כבר הייתה קצת אחרי מרכז השמיים ושטפה את הגן באור נעים.
הם שבו להתהלך בין הנחלים והצמחים הגבוהים. פרסי הסיר את נעליו והלך בתוך המים הרדודים והם חלחלו בין אצבעותיו וציננו אותו בדיוק כפי שאהב.
"אתה יודע, מאז שיצאנו אל מסע החיפושים פקדו אותי כמה חלומות משונים." פרסי הרים את מבטו אל ארס שהלך לצד הנחל על השביל.
"ספר לי." השיב האל.
פרסי שתק ולאחר כמה רגעים הוא סיפר לארס את רצף חלומותיו על סמירנה הנסיכה שפיתתה את אביה והרתה ממנו.
בעוד הוא מספר פרסי ראה איך תווי פניו של ארס מתקשחים. אחרי עוד כמה צעדים הם נעצרו במקומם.
"בפעם האחרונה שחלמתי עליהן, האלה דמטר הופיעה לי בחלום. היא אמרה שהמלך הרג את שתיהן אבל זה לא היה נשמע לי אמין במיוחד." סיים פרסי, הוא עמד בתוך הנחל ונשא את מבטו אל ארס שעמד מולו על השביל.
"כי זה אכן לא סוף הסיפור." אמר ארס. עיניו קדחו במבטם את עיניי החצוי.
"אתה מכיר את הסיפור?" שאל פרסי אך כבר ידע את התשובה.
"מכיר, ועכשיו אני גם מתחיל לחשוד לגבי החוטף של אפרודיטה. היית צריך לספר לי על זה קודם." השיב האל, הוא שלח את ידו אל פרסי כדי לעזור לו לצאת מהמים.
פרסי לקח את ידו של האל ואמר "כן אה? רק חבל שלא בדיוק הרגשתי בנוח לדבר על החלומות שלי עם אל שעד לא מזמן רצה לתלות את הראש שלי בחדר השינה שלו."
"אני עדיין חושב על זה לפעמים פרחח, רק שאולי לא רק את הראש שלך אני אקשור בחדר השינה שלי."
"חתיכת..."
"ששש... אני מרגיש שבכל רגע לא אוכל לעצור את עצמי יותר ואהיה מוכרח ללמד אותך עוד קצת כבוד, אפס." ארס לא עזב את ידו של פרסי והחצוי בתגובה תפס בידו המשוחררת בצווארון חולצתו של האל ומשך אותו אליו לנשיקה עמוקה ופתאומית.
"אתה לא מפחיד אותי ארס."
"אני יודע."
וזה מה שארס אהב בו כל כך. פרסי לא פחד ממנו. הוא לא ראה בו יותר מפלצת כמו שידע שהוא מסוגל להיות. כשארס גרר את פרסי אל תוך המסע הזה הוא עשה זאת מסיבותיו וצרכיו האישיים. הוא ידע אז שפרסי שונא אותו אבל לא היה לו אכפת. זה לא שינה לו אז מה טיב היחסים ביניהם וגם לא היה אכפת לו מה פרסי חושב על זה.
המטרות שלו היו ברורות ואחת מהן כמובן הייתה להרחיק את פרסי מאפולו כמה שיותר. מה שארס לא תכנן היה שיתאהב בחצוי הזה מהר כל כך.
כבר לא עניינו אותו כל מטרותיו הראשוניות. עכשיו הוא פשוט רצה למצוא את אפרודיטה, להרגיע את זעמו של הפייסטוס ויותר מכל- להישאר קרוב אל פרסי.
כאל, ארס לא חשש מהתחושות האלה. הוא התגאה בהן ורצה לבעול את פרסי בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. להתנות אהבה עם פרסי לא היה בשבילו רק תענוג פיזי, הוא רצה לתת לפרסי הכול, לפנק אותו ולאהוב אותו ולחבק אותו.
מה היה הרגע המדויק בו קרה המהפך החד הזה? מתי הספיק ליבו האלוקי להיחלש כל כך ולפול בקסמו של הבחור הצעיר? ארס עוד לא הצליח להבין איך אפולו נתן לפרסי תחושה שהוא לא מספיק. בשביל ארס פרסי היה דיי והותר.
"אולי זה כי זאוס לקח ממני את הכוחות שלי ג'קסון ואני כבר לא חושב צלול, אבל כשאני מסתכל עלייך אני מרגיש את גופי בוער רק מהמחשבה על חום גופך." ארס השתמש בטון עמוק ועוצמתי ופרסי הרגיש איך הוא משתתק במקומו, ליבו הלם בחזהו.
"עושה לך את זה לדבר אליי מלוכלך ארס?" הוא השיב, מתחנן שהאל לא שומע את הלמות ליבו הפראיות.
ארס צחק קצרות "אפילו לא התחלתי לדבר אלייך מלוכלך אפס." הוא משך את פרסי אפילו קרוב יותר אליו.
"אם תשאר קרוב אליי פרסי," האל ריכך את קולו וחפן את פניו של החצוע בידיו, "כשנסיים את המסע הזה אני מבטיח לאהוב אותך כמו שלא אהבו אותך מעולם."
פרסי הצטמרר.
הוא לא תיאר לעצמו מעולם שמישהו יגיד לו משפט יפה כל כך. ליבו השתולל בפראות בחזהו וגלים של רגשות שטפו אותו בבת אחת.
"אז אל תפסיק לתת לי סיבות להישאר." הוא אמר בשקט, בולע את רוקו.
פתאום הייתה לו תשובה.
כן, הוא ללא ספק מתחיל להתאהב בארס.