מלחמה בלב ים (פרסארס)

פרק 11

*אזהרה: הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא.

פרק אחד עשר:

זה היה כל כך נעים, להתעורר למגען של אצבעות ארוכות שליטפו את פניו.
פרסי התרפק על המגע הזה, מתקשה לפקוח את עיניו.
כמה שהוא אהב כשארס גילה כלפיו חיבה בצורה שכזו.
הוא שכב בעיניים עצומות והתמסר למגע כשלפתע קול שלא אהב אמר "יפיפה."
פרסי פקח את עיניו והזדקף במהירות וכשראה את ארוס נשען לאחור וידו מורמת, מסגירה את מעשיו, כל מאורעות אמש חזרו אליו בבת אחת וחושך מילא את ליבו.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל פרסי, קולו צרוד משינה. הוא התאפק לא להוסיף ולשאול איפה ארס.
"תרגע חצוי שלי. אפילו בשנתך אתה קורן מרגשות, פשוט לא יכולתי להתאפק." ארוס חייך ועיניו האדומות הבריקו באור השמש המוקדמת.
פרסי הצטמרר והתרומם, אוסף את חפציו המעטים.
אל האהבה מתח את כנפיו ונעמד אחרי פרסי, הוא הסתכל על החצוי לרגע ארוך ואז אמר.
"ארס מחכה לך בכניסה לפארק, לך אליו וסיימו את המסע שלכם ביחד."
פרסי הרים אליו את מבטו והדחיק את הכאב, "אני אלך." הוא אמר ביובש, מפנה אליו את כתפו.
"פרסי," ארוס עצר את החצוי.
"אולי כדאי לך בכל זאת להקשיב למה שיש לארס להגיד. עצה של אל האהבה."
הוא תפס את כף ידו של פרסי בפתאומיות והרים אותה לשפתיו, גורם לבחור הצעיר להסמיק במבוכה.
"אנחנו עוד נפגש, פרסאוס ג'קסון."
פרסי מלמל מילות שלום חפוזות הסתובב והתרחק מהמקום. כששמע משק כנפיים והסתובב, ארוס כבר לא היה שם.

"היה לך בוקר נחמד עם ארוס?" שאל ארס כשפרסי יצא מפארק שער הזהב. האל חיכה לו היישר ממול ליציאה ליד מבנה קטן שהיה ככל הנראה שירותים ציבוריים וכשדיבר, הוא השתמש בטון יבש.
"מה זה עניינך איזה בוקר היה לי?" פרסי השיב באותה נימת דיבור.
ארס לבש חולצה שחורה עם שרוולים קצרים שחשפה את שרירי ידיו הגדולים. מכנסיו השחורים והצמודים הדגישו כל קו מתאר מתווי גופו ורגליו הארוכות, ופרסי היה ממש צריך להתאמץ בכדי להפסיק לשטוף את עיניו.
ארס התקרב אל פרסי בצעד מאיים והאחרון סירב לתת לאל להשפיע עליו ולכן נשאר נטוע במקומו עד שארס היה כמעט צמוד אליו.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב." אמר ארס בכעס, הוא תפס בדש חולצתו של הבחור הצעיר ומשך אותו אליו עד שראשיהם כמעט התנגשו.
"חתיכת..." פרסי נהם וניסה להדוף מעליו את האל, סערת רגשות השתוללה בו.
"אל תתחצף אליי חצוי. אני כנראה צריך לחדש לך משהו." עיני הלהבה קדחו בירוק עיניו של פרסי.
"אתה עדיין שלי. כל מעשיך בבוקר, בצהריים ובערב הם ענייני, אתה עוד תקשיב למה שיש לי להגיד על כל מה שקרה אתמול בערב אם תרצה ואם לא, כי אם לא, אני אאלץ לקשור אותך ולהכריח אותך להקשיב לי. האם זה ברור?" ארס עזב את פרסי שכשל לאחור והביט באל ברגשות מעורבים.
"תסתכל." אמר ארס, הוא החווה בידו לעבר כלי התחבורה שעמד לרשותו ורק באותו רגע פרסי הבחין בכלל באופנוע השחור והגדול שניצב שם.
שניהם ידעו מה זה אומר.
רק לא מזמן ארס אמר לפרסי שהאופנוע קשור לכוח האלוקי שלו והוא התקלקל כשארס נחלש. אבל כעת משחזר, זה העיד על כך שהאל הולך ומתחזק, ואת זה יכול היה לגרום רק דבר אחד. ולא, זאוס לא נהיה נחמד יותר. 
"אתה לא יכול להעמיד יותר פנים שאתה רוצה להתחמק מזה." אמר ארס, הוא הסתובב חזרה אל פרסי והתאפק כל כך לא לגעת בו, "אני רוצה להסביר."
פרסי כעס על הכול אבל יותר מכל הוא כעס על עצמו.
למה ליבו ממשיך לפספס ככה את פעימותיו? למה הוא מרגיש חולשה ברגליים כשהוא מקשיב לקולו העמוק של האל הזה? למה הוא בכלל רוצה להקשיב לו?
"דבר." הייתה המילה היחידה שהצליחה לצאת משפתיו והוא כמעט מיד התחרט שאמר אותה.
ארס נאנח קלות בהקלה, "אני אתחיל בלספר לך שאתה צודק. היו לי אינטרסים משלי כשלקחתי אותך איתי למסע החיפושים הזה. אפולו הלך והתחזק ואני חיפשתי הזדמנות להרחיק אותך ממנו וההזדמנות הזאת הגיעה כשזאוס לקח ממני את כוחותיי ואפרודיטה נעלמה, פתאום נהיית נורא שימושי." 
כשארס הניח ככה את הדברים על השולחן ליבו של פרסי התכווץ בחזהו, הוא לא הצליח לשלוט בתחושות האלה אפילו שידע שאין להם בסיס. הלא באותו הזמן גם ככה הם שנאו אחד את השני. זה היה רק עניין של זמן עד שפרסי יגלה מה הסיבה שארס בחר בו. 
"אבל דברים השתנו." ארס המשיך, גורם לפרסי להשפיל את מבטו.
"פתאום התקרבנו, גיליתי שאני נמשך אלייך ודואג לך ורוצה אותך לעצמי. אף אחד אחר לא עניין אותי יותר מלבדך פרסאוס. וכשנענית לי הבנתי שאין דרך חזרה וגם שאני לא רוצה בה. אני רוצה רק אותך." ארס לא הצליח להתאפק, הוא שלח את ידו וחפן את לחיו של פרסי.
לרגע אחד פרסי התכוון להדוף את היד אך מגעו של ארס העביר בו צמרמורת נעימה ששיתקה אותו למקומו. הוא בהה בקרקע ובלע את רוקו. "תמשיך." הוא אמר.
"פרסי..." ארס כמעט גנח את השם כשחפן גם את לחיו השנייה של החצוי והתקרב אליו.
"אני לא אל נחמד וגם לא טוב לב, ואין בי שום רצון להתחבר למי שאינו מעניין אותי. ואני יודע שהדברים קרו מהר מידי עד שהם נראים לך שבירים מאוד. אבל דע לך שאותך אני רוצה לאהוב בכל רגע נתון. נכון לעכשיו לא אכפת לי משום דבר אחר, אני לא חושב על עצמי או על הכוח שלי או על זאוס או אפולו. אני חושב רק עלייך. אני רוצה רק אותך עם או בלי המתת המזויינת. האם אני ברור?"
"למה לא סיפרת לי שאתה יודע?" קולו של פרסי היה צלול וחד אך מבטו לא מש מן הקרקע. ארס הסיר ממנו את ידיו.
"לא חשבתי על זה מספיק לעומק... וגם, לא ידעתי איך לדבר על זה." אמר האל.
פרסי הופתע לשמוע את כמות הכנות שמילאה את קולו של ארס.
"פרסי תסתכל עליי." זה היה ציווי ופרסי לא ידע להתנגד לו, הוא הרים את עיניו והביט באל בגב זקוף.
"אתה מוכן לסלוח לי עכשיו?" שאל האל, שפתיו המלאות של הבחור הצעיר מזמינות אותו עד שהיה לו קשה להתאפק.
"אוי ארס... אפילו שניצלת אותי ושיחקת בי, אני לא מצליח לכעוס עלייך. מה אעשה?" פרסי נאנח ושריריו רפו.
זו הייתה האמת. הוא נכנע עוד מזמן ורק התאמץ להישאר בעמדתו. אבל האם ניאדת נהר טנסי לא הזהירה אותו? האם אפולו לא הזהיר אותו? וחושיו? האם הם לא אותתו לו עוד מההתחלה על כך שמשהו מסתתר מאחורי הימצאו במסע הזה?
פרסי ידע לכל אורך הדרך שלארס היו כוונות נסתרות ובכל זאת הוא נכנע לו וטבע בעולמו. בכל זאת הוא התאהב בו.
ואם הוא מתעקש כל כך לכעוס בגלל שארס שיקר, אזי שארס הרגע התנצל בפניו והתוודה על רגשותיו.
איך אפשר להמשיך לכעוס עכשיו?
"אני לא מוצא תשובה חוץ מלסלוח לך..." מיד אחרי שיצאו המילים מפיו פרסי הבין שהוא אמר זאת בקול.
קצהו של חיוך זדוני נמרח על שפתיו של האל.
"זה מה שרציתי לשמוע." הוא תפס שוב בחולצתו של פרסי אבל הפעם משך אותו אליו לנשיקה תובענית.
היה משהו שונה בנשיקה הזאת, עמוק יותר וחייתי יותר.
פרסי הרגיש בתסכול איך כל הכבוד העצמי שלו עוזב אותי בזמן שטבע בנשיקה הזאת, ליבו דוהר.
"פרסי אתה שלי." ארס גנח אל שפתיו של החצוי, לא מצליח עוד לשלוט בעצמו נוכח תגובתו של החצוי שנישק אותו בכח בחזרה. הוא תפס את פרסי בכוח בישבנו וכשפרסי פלט קריאת הפתעה הוא הניף אותו וכרך את רגליו של פרסי סביב מותניו.
"מה אתה עושה?!" פרסי נמלא בהלה, הוא פחד שמישהו יראה אותם במצב הזה שהיה יכול להיראות מגוחך אם הוא לא היה כל כך חושני.
"עכשיו כשנרגעת, אנחנו צריכים לסיים את מה שהתחלנו אתמול." נהם ארס, הוא משך את ראשו של פרסי ונישק אותו בכוח תוך כדי שלקח אותו אל המבנה הקטן שלצידו עמדו.
כמו שפרסי חשב המבנה הקטן באמת היה שירותים ציבוריים אך הוא היה ריק לחלוטין בשעה הזאת של הבוקר. העניין הוא שלא היה לו רגע נוסף לחשוב על זה כי גבו הוטח בכוח בקיר וארס טרף את צווארו וגרם לכל עורו לעקצץ בצמרמורת מדהימה.
"תוריד אותי." פרסי גנח ללא שליטה, רגליו עדיין כרוכות סביב גופו של האל שאיברו הגדול התחכך וגירה את עצביו.
"אני לא מוריד." השיב האל, הוא תפס בחגורת מכנסיו של פרסי ובתנועה מהירה פרסי שמע בד נקרע ואחריו קור חדר אל גופו התחתון.
ארס קרע את בגדיו. פשוט ככה.
"אני מרגיש חזק מתמיד." אמר האל. הוא צחק כשהרים את פרסי גבוה יותר ותמך ברגליו, מניח אותם על כתפיו כך שאיברו של פרסי היה הישר אל מולו. אחרי ליקוק חד הוא הכניס אותו לפיו. 
"ארס!" פרסי נחנק, גבו נתמך בקיר וידו האחת תפסה בשיער ראשו של האל, השנייה תמכה בו כשהחזיק בתקרת המבנה הקטן, מכופף את גופו כדי שלא יקבל מכה.
ארס החזיק את פרסי במותניו וידיו החסונות לא השאירו לפרסי ברירה אלא לסמוך עליו שלא יפיל אותו, והאמת הייתה שהוא לא הצליח להתמקד בחשש הזה כי ארס עשה שמות באיבר מינו.
האל מצץ אותו בכוח, משחק בו בלשונו ועד מהרה התמלא החדר בגניחות ואנקות שפרסי פשוט לא הצליח לשלוט בהם. רגליו רעדו, ידו מסתבכת בפרעות בשערותיו של אל המלחמה
"תכנס... אליי... כבר!" הוא גנח בקול, גופו רעד ללא שליטה, רגליו שהיו מסוכלות סביב צווארו של האל התעוותו בהתקפי עונג.
"בשמחה." ארס פתח ביד אחת את חגורת מכנסיו והוריד את פרסי מכתפיו בחזרה אל מותניו, נועץ אותו על איברו הגדול לרקע צלילה הרועש של חרבו שהוטחה ברצפה.
"אאאהההה!" פרסי לא הצליח לשלוט בקולו, רעידות גופו טלטלו את שניהם כשארס הצמיד אותו אל הקיר וזיין אותו בכוח.
"כן, ככה, בדיוק ככה." ארס גנח גם הוא, מתענג על החצוי הזה שהיה כולו שלו. למה להם לריב כשהם יכולים לעשות בדיוק את זה?
"תגיד לי שאתה שלי פרסי." הוא נהם, אגנו נע בקצב מהיר, הולם בנקודה הרגישה ביותר של החצוי וגורם לו לצעוק.
"אני שלך ארס, אני כולי שלך, בבקשה אל תפסיק!" פרסי ראה שחור, הוא כבר גמר פעם אחת ועמד לגמור בשנית, כל גופו מתכווץ בכאב מתוק שלא רצה שיגמר.
"נכון מאוד, אתה כולך שלי." ארס משך את ראשו של פרסי לאחור ונישק את שפתיו בכוח, הם גמרו אחד אחרי השני ופרסי הרגיש את הנוזל ממלא את גופו.
כשארס יצא פרסי לא הצליח לעמוד על רגליו.
***