מלחמה בלב ים (פרסארס)

פרק 4

הפרק מכיל קטעים מיניים לאחריות הקורא.

פרק רביעי:

טריסיאס הוביל את פרסי וארס לאורך המדפים הגבוהים ואל חדר קטן שדלתו כמעט נעלמה מעיניהם מרוב שהייתה פינתית ושכוחה.
החדר היה בעצם מין משרד קטן שהיה בו ארון עם מלתחת ספרים פרטית משלו, שולחן ועליו ערמות של דפים ומגילות קלף ובפינה היה שיש קטן עם כיור, קומקום תה ואביזרי מטבח בודדים.
"תה?" שאל טריסיאס, ידיו מגששות בעיוורון אחר כוסות בתוך ארוניות העץ שהיו קבועות בקיר מעל השיש.
"אין לנו את כל היום." רטן ארס, אך כשטריסיאס הוציא גם חבילת עוגיות בטנו של פרסי השמיעה נהמת רעב.
ארס הבליע חיוך ורק אמר "בני תמותה." כאילו מדובר באיזו מחלה.
טריסיאס חייך, הוא התיישב בכבדות בצדו האחד של השולחן ופרסי התיישב בצדו האחר, פותח את חבילת העוגיות. ארס בחר להמשיך לעמוד.
"אמרת שאתה יודע למה אנחנו כאן." אמר האל.
"כן לורד ארס, אני אכן יודע היכן בקליפורניה תוכלו למצוא את הלורד הליוס, ואוכל גם לעזור לכם להגיע לשם." טריסיאס דיבר אל ארס אך עיניו החלביות היו ממוקדות בפרסי שישב אל מולו, מחסל את העוגיות.
"גבירתי איננה מחבבת אותך פרסאוס ג'קסון." הוא אמר לאחר שתיקה קצרה.
פרסי בלע את העוגייה שהייתה בפיו וכחכח בגרונו, הוא ידע שטריסיאס מדבר על אתנה.
"כן, אתנה לא כל כך אוהבת את החברות שלי עם אנבת', הבת שלה, כי אני בנו של פוסידון וכל זה." הוא אמר.
אנבת' הייתה החברה הבחורה הכי טובה שהייתה לו. הם עברו כול כך הרבה ביחד לאורך כל השנים והוא שם בה את כול מבטחיו. היא הייתה איש הסוד שלו והיחידה שהיה מדבר איתה על אפולו ועל כאבו, היא מעולם לא שפטה אותו.
"נכון, היא אינה מחבבת אותך אבל היא מוכנה לעזור לך, בעקיפין כמובן." טריסיאס המשיך להישיר את מבטו הריק והמבוגר בפרסי. החצוי החל להרגיש שלא בנוח תחת מבטו המוזר של הקשיש והוא נעמד.
"מספיק עם המשחקים טריסיאס, אני בטוח שאתה יודע שלא כדאי לעצבן אותי, ספר לנו את מה שאנחנו צריכים לדעת ונקוב במחיר." ארס התחיל לאבד את סבלנותו.
טריסיאס חייך וכשעשה זאת לפתע היה נראה לפרסי כאילו נעשה לצעיר הרבה יותר ממראהו הקשישי.
היה משהו יודע כול בחיוך הזה ופרסי הבין לפתע שהוא ממש לא רוצה להתעסק עם הבחור המוזר הזה שרואה הרבה מעבר למה שפיזית הגוף שלו מאפשר לו לראות.
"סעו אל צ'טנוגה." טריסיאס נעמד, ידו מתהדקת סביב מקל הנחייה שלו, "לאחרונה תוקף את העיר בסיליסק, אם תהרגו אותו ותקדישו אותו לגבירה אתנה היא תוביל אתכם אל הלורד הליוס."
"צ'טנוגה?" פרסי הופתע, "בטנסי?"
"ממש שם." טריסיאס המשיך לחייך ולחרדתו של פרסי הזקן הקשיש באמת הלך והשתנה לבחור צעיר.
עורו המקומט נסוג והפך לחלק כאילו מישהו גיהץ אותו במגהץ, שפתיו התמלאו וגבו הזדקף, קומתו ארכה וגבהה וידיו הפכו חזקות למראה. השמלה שלגופו התרופפה ועיניו החלביות וחסרות הגוון לא משו מלהביט היישר אל פרסי.
ארס נדרך מאחורי הנער ועיניו הצטמצמו בחשד. טריסיאס אינו מהווה ליריב שקול, הוא לא יוכל לארס ובכל זאת ארס תהה מה הוא זומם.
"אני בן אלפיי שנים פרסאוס ג'קסון ואף שאני עיוור ראיתי יותר דברים משתוכל לדמיין. הגבירה אתנה סלחה לי על טעותי ובירכה אותי ביכולת לראות את מה שאחרים לא מסוגלים להבין, ומאז שהופעת בחזיונותיי בפעם הראשונה לפני שנים חשבתי לעצמי שאתה מסקרן בצורה יוצאת דופן." טריסיאס יצא מאחורי השולחן בזמן שדיבר והתקרב אל פרסי.
פרסי היה בהלם, הקשיש בעל המראה המרושל שפגש היה עתה עלם גבוה ונאה שנראה מבוגר רק במעט מפרסי עצמו. רק שיערו שהיה עדיין אפור וארוך הזכיר לפרסי שמראהו החדש מטעה.
אף שבוודאות היה טריסיאס עיוור, הוא סרק את פרסי מכף רגל ועד ראש כאילו יכול היה לראותו בבירור.
"מה אתה רוצה?" פרסי שמע את עצמו שואל, ידו מתהדקת בכיסו סביב אנקלוסמוס. משהו בטריסיאס גרם לו להיות דרוך.
"אחרי שמסע החיפושים הזה יסתיים, אם עדיין תרגיש אבוד, בוא לחפש אותי פרסאוס ג'קסון. בסיפרייה שלי תמצא תשובות לכל מה שאתה חולם לדעת." ידו הפנויה של טריסיאס ליטפה בעדינות את פניו של פרסי שעד לאותו הרגע לא היה מודע כמה הנביא התקרב אליו. הוא קפא במקומו ולארס זה הספיק.
טריסיאס כשל לאחור כשחרבו של אל המלחמה חתכה את האוויר בין הנביא אל החצוי וכמעט לקחה עמה גם את ידו של טריסיאס.
"שמור את המילים המתחכמות שלך לאתנה שוטה עיוור, אם תיגע בו עוד פעם אחת אדאג שגם בעין הפנימית שלך לא תראה כלום. אנחנו ניסע אל צ'טנוגה ונהרוג את הבסיליסק אף שמחליאה אותי המחשבה על להקדיש משהו לאל שהוא לא אני, תדאג שאתנה לא תשכח את הצד שלה בעסקה." ארס החזיר את חרבו לנדן, תפס בידו של פרסי, הסתובב ויצא מהחדר.
טריסיאס הצעיר מחייך מאחוריהם.