מלחמה בלב ים (פרסארס)

אקסטרה 1- המשאלה השנייה.

אזהרה חמורה: הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא בלבד.

ארס הביט בפרסי מעל לכוס הנקטר הגבוהה שלו.
הוא ערבב את המשקה באיטיות ונשען על ידו השנייה בעודו מתבונן בחצוי שחור השיער ששחה במי הבריכה הגדולה.
השניים הגיעו לתראקיה בערב שלפניי אבל פרסי התמוטט על המיטה הגדולה מותש מהנסיעה על האופנוע ונרדם עד שעות הבוקר המאוחרות.
זה שעשע את ארס שידע כמה פרסי חיכה לבקר בחבל-ארץ ההיסטורי הזה שכלל בתוכו שלוש מדינות שונות.
כשהתעורר, פרסי חקר כל פינה במקדשו של ארס.
המקדש בו שהו היה כמובן נסתר מעיניהם של בני האדם וכמו שהאולימפוס היה ממוקם מעל בניין האמפייר סטייט בניו יורק, המקדש המודרני של ארס היה ממוקם איי שם מעל להריסות המקדש העתיק שבנו למענו התראקים לפני עשרות אלפי שנים.
כשפרסי מצא את בריכת האבן הענקית שנופה השקיף לים השחור הדבר הראשון שהוא עשה אחרי צחצוח שיניים היה לזנק לתוכה, הוא אפילו עוד לא אכל. ארס מצידו פשוט הלך אחריו והביט בו שוחה בזמן ששתה את הנקטר שלו.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לשחות קצת, ארס? מבטיח שהמים לא קרים." פרסי חייך אליו את חיוכו המתגרה והילדותי ואז צלל שוב מתחת למים רק בכדי לצאת מהם בנקודה אחרת של הבריכה, שיערו השחור מתיז לכל עבר.
"אני לא בטוח שאתה רוצה שאצטרף אלייך אפס, אני עוד לא קיבלתי ממך שום דבר הבוקר והדרישות שלי מתחילות להיות גבוהות." ארס השיב בחיוך משלו שרק התרחב נוכח האדום על לחייו של פרסי.
הוא אהב את העובדה שלא משנה איזה דברים הם עשו פרסי עדיין מאדים כשארס מדבר אליו בדיבור נגוע ברמיזות, שלא לדבר על הצבע שהוא מקבל כשארס מדבר בישירות מוחלטת.
"אל תהיה חזיר ארס, בוא נשקיע בלטייל היום קצת. בוא נלך לאיסטנבול!" פרסי סוף סוף יצא מהמים ולא שם לב למבט הרעב שארס השקיע בתחתונים הצמודים מרטיבות שלבש.
"מצחיק שבחרת בחזיר." ארס מלמל, זו הייתה החיה המקודשת לו.
"אני יודע לאפיין אותך." פרסי התגרה והתקרב לארס באיטיות. אולי הוא כן שם לב למבט ההוא של ארס?
"אל תתחצף אליי חצוי, אתה תשלם על זה."
"המחיר גבוה?" עכשיו פרסי טיפס באיטיות אל חלציו של ארס, מרטיב את מכנסו השחור ומתיישב כשאיברו הנתון בבד הצמוד מתחכך בדיוק בבליטה במכנסיו של האל.
"אין לך מושג..." ידיו של ארס טיפסו אל גבו הרטוב של פרסי.
פרסי הרכין את ראשו ושפתיו כבר נגעו באלו של אל המלחמה כשלפתע הוא דחף את ארס ממנו וחייך.
"אני הולך להתלבש. באיזה כסף משתמשים באיסטנבול בכלל?" והוא זינק מרגליו של האל שהיו עתה רטובות בגלל ישבנו החצוף ונכנס אל המשכן העצום.
ידו של ארס נקמצה לאגרוף על השולחן ושיניו נשכו את שפתו התחתונה לפניי שהלך בעקבות החצוי הפרטי שלו. צחוק שקט חמק בכל זאת משפתיו.
"תמשיך להתגרות בי פרסאוס ג'קסון... כשתעבור את הגבול אתה תצרח את השם שלי."
***

את שעות הבוקר המאוחרות הם העבירו בטיול בעיר.
פרסי היה עסוק בלהתלהב מהמראות השונים , מהאותנטיות, מריחות השווקים המשכרים שאפיינו את העיר, מהמסגדים הגבוהים המנוגדים לארמונות ולרחובות עם הטעם האירופאי ממש לצד רחובות עם טעם שונה לחלוטין.
מפגש התרבויות היה עוצר נשימה והדבר היחיד, לדעתו של ארס, שהיה יותר עוצר נשימה מזה היה פרסי.
אחרי כמה שעות של טיולים וקניית מזכרות ארס משך את פרסי למסעדה מקומית.
"לא אכלת מהבוקר ואנחנו רק מסתובבים כבר שעות, בוא נאכל משהו ואז אקח אותך למקום נחמד." הוא טען, תופס את פרסי בידו ומושך אותו מדוכן שרשראות עבודת יד שהסיח את דעתו.
"באמת? לאן?" פרסי הסתכל עכשיו על ארס.
"אני לא מגלה לך, קודם תאכל." חיוך דק הסתמן משפתיו של ארס והדביק גם את פרסי בחיוך משלו. הטיול הזה היה פשוט יותר מידי בשבילו והוא התרגש כמו ילד.
ארס חשב בליבו שהילד הזה לא יודע עוד מה מחכה לו...
הם הזמינו כמה מנות קטנות במסעדה ובזמן שהמתינו ארס אסף את ידו האחת של פרסי בשתי כפות ידיו.
"ארס! אנשים מסתכלים! זה לא נראה לי... מקובל פה." פרסי האדים וניסה למשוך את ידו בחזרה.
"אני אל אפס, נראה אותם מעזים להגיד מילה בנושא." הייתה תשובתו של אל המלחמה וכאילו בכדי להדגיש את כוונתו הוא משך את ידו של פרסי קצת יותר בכוח אליו והצמיד אותה לשפתיו לנשיקה מרפרפת, גורם לפרסי להישען צמוד מעל השולחן.
"אתה לא מצחיק." פרסי שחרר את ידו מאחיזתו של האל ונשען בחזרה לאחור, גורם לארס לחייך.
"תשתה מהקולה שלך, זה יצנן אותך." ארס אמר, עדיין בחצי חיוך, וקירב את כוסו הגבוהה של פרסי לעברו.
פרסי חטף את הכוס מהשולחן ושתה בהתרסה, מביט בארס במבט עוקצני מעל לשיפולי הזכוכית.
"איכס, לקולה יש טעם מוזר. קולה יכולה להתקלקל?" פרסי הרחיק מיד את הכוס.
"אין לי מושג, אבל אם לא תרגיש טוב אני אדאג לך." השיב האל וגרם לפרסי לסגור את פיו.
למזלו האוכל הגיע באותו הרגע ומנע ממנו את הצורך להגיב למצב המביך.