Naked

פרק 3-מין סוק.

ג'יין עמדה כמה דקות ובהתה בריצפה תוך כדי זה שחשבה מה הפתרון הכי טוב שיכול להיות כדי ששיומין לא ימשיך להציק לה ,לאחר כמה דקות החליטה שפשוט לא משנה מה הוא יגיד היא תנסה להתעלם ממנו. בדיוק נישמע צלצול לשיעור וג'יין התקדמה לה בקצב שלה לכיתה,בדרך כלל היא ממהרת אך הפעם פשוט הלכה רגיל.

"איפה היית?! ולמה לעזאזל את לא עונה לפלאפון?? מה הוא עשה לך? את בסדר?" את כול השאלות האלה שאלה ביול במהירות מהלחץ. "אני בסדר באמת לא קרה כלום" אמרה ג'יין בחיוך שמסתיר את הפחד ואת האמת. בדיוק שיומין עבר ושמע אותה אומרת את צמד המילים " אני בסדר" ולרגע תחושת מצפון קלה התקיפה אותו. "אני בסדר? ואו היא יודעת להסתיר דברים טוב חשבתי שהיא תספר לחברה הזאת שלה כמה אני מגעיל,אייש לא משנה מה אני בכלל חושב על מה שהיא אומרת" חשב לעצמו שיומין.

ג'יין הסתובבה כדי ללכת למקומה וראתה את שיומין בוהה בה שוב אבל הפעם משהו במבטו היה שונה אפילו עדין. "יש לו פיצול אישיות? מה המבט הזה אמור להביע ? טוב בטח סתם עושה תעצמו כדי שאשכח מהמילים שלו" ג'יין חשבה לעצמה תוך כדי הליכתה למקום. כעבור כמה שיעורים נישמע הצלצול האחרון ללכת הביתה ג'יין קמה לכיוון הדלת אך יד תפסה אותה "את לא הולכת לשום מקום את נשארת איתי" ומי זה יהיה אם לא הבלונדי "האהוב" על ג'יין . "לא אני לא" אמרה ג'יין אך שיומין רק חיזק את האחיזה "תעזוב אותי כבר אתה מכאיב לי" אמרה ג'יין ביבבה. "אני אמור להשאר שעה ואין לי למי להציק ואת האופציה הכי טובה לדעתי" ג'יין בדיוק רצתה להגיב על מה ששיומין אמר אך המורה קרא לה "כן המורה?" "חשבתי על זה ובגלל שזאת הפעם הראשונה שאת מאחרת החלטתי שאולי לא אעשה שיחה להוריך אך תצטרכי להשאר באחד מימות השבוע שעה נוספת. "מה?? המורה אני מעדיפה שתתקשר להורים שלי מאשר שאני אשאר עוד שעה אולי הם יכעסו אבל יעבור להם" אמרה ג'יין. "אין ויכוח גם שיומין נשאר היום אז יש לך חברה" אמר המורה "נו את באה?" צרחה לה ביול "את לא תאמיני המורה הזה החליט לעשות לי דווקא ולהשאיר אותי שעה " "טוב נו תוכלי לנצל את זה ולעשות שיעורים למי יש כוח לעשות בבית" השיבה ביול ."אבל גם שיומין נשאר!!" אמרה ג'יין בעצבים .

"אוקי הוא כן עשה לך דווקא ,רוצה שאשאר איתך כדי שלא תצטרכי להיות בסביבתו?" שאלה ביול "לא תודה, מספיק שהברזת משני שיעורים בגללי אני אסתדר ואגיד לך אחר כך אם יקרה משהו,וגם לא אהיה בסביבתו" השיבה ג'יין,והן נפרדו בחיבוק. "שיומין וג'יין גשו אליי אתן לכם משימה לעשות" השניים ניגשו למורה והקשיבו להוראותיו "למזלכם המקלט צריך חידוש בצבע אז לא אתן לכם עבודת כיתה לכו למחסן קחו צבעים שאתם רוצים ותצבעו את המקלט עד שהשעה תסתיים ,תהיו יצירתיים ותחתימו אחר כך את הרכזת שנשארתם,שיהיה לכם המשך יום טוב" אמר המורה והלך לדרכו. "כן ממש יום מקסים ועוד עם מי" חשבה לעצמה ג'יין והתקדמה בהליכה מהירה למחסן כדי להביא את הצבע וללכת לצבוע בחלק רחוק משיומין במקלט. בנתיים שיומין אפילו לא ניגש למחסן אלה ישב במקלט על כיסא רגל על רגל "ואו ג'יין שלנו חזקה" אמר שיומין בציניות אך ג'יין זכרה את החלטתה ולא ענתה או הסתכלה אפילו לכיוונו והוא גיחך. היא התחילה לצבוע והגיעה לנקודה קצת גבוה בקיר אך הכיסא היה אצל שיומין אז לא העזה לבקש ממנו ופשוט נעמדה על קצות האצבעות ובקושי הגיעה,לאחר כמה שניות הרגישה את עצמה באוויר וקלטה ששיומין הרים אותה מאחורה בצורה כזאת ששתי ידיו מחזיקות אותה בשני צדיי המותן שלה כדי שתגיע לנקודה הגבוה בקיר. "מה אתה עושה?! "צרחה ג'יין. "ממ קצת עוזר לך להגיע לאיפה שאת צריכה יגמדה " אמר שיומין מגחך " ג'יין כול כך התעצבנה שלקחה את המברשת עם הצבע ומרחה לשיומין על הפנים ומיד הוא שיחרר את אחיזתו והיא הלכה לקחת את הכיסא ששיומין קם ממנו. שיומין מיהר לקחת מברשת ואמר בחיוך ממזרי "ידעתי שיהיה מעניין איתך" וצבע לג'יין את השיער בצבע בזמן שהייתה עם הפנים לקיר. וככה הם החזירו אחד לשני ועברה שעה ,שניהם היו מכוסים בצבע מכף רגל עד הראש במקום שהמקלט יהיה צבוע ומחודש. "אני שונאת אותך דפוק!!" צעקה עליו ג'יין "אני שונאת אותך דפוק" חיקה אותה שיומין בקול של בת. "טוב אנחנו לא יכולים ללכת ככה לרכזת מה נעשה?" ג'יין נאנחה בייאוש כיוון שרצתה כבר מזמן להיות בבית. "לי לא אכפת רוצה שאכין לך עוד דלי עם מים?" אמר שיומין וצחק,ג'יין מיד נזכרה במה שקרה בבוקר בהשפלה שחוותה ואיך נגררה אחר כך והייתה מפוחדת מהנער הקר שאיתה בחדר. "טוב אני אעשה לך טובה לכי הביתה אני אביא מחר את החתימות מהרכזת ואת תהי חייבת לי" ג'יין לא אמרה מילה והלכה משם מעוצבנת. "אני לא יכולה לחזור הביתה ככה ההורים שלי לא יבינו מה קרה" חשבה ג'יין בזמן שלקחה את הפלאפון וחייגה לביול. "הלו ?" נישמע הקול של ביול "ביול-אה אני צריכה לעבור אצלך בבית אני יכולה ??" שאלה ג'יין "כן ברור תמיד" השיבה חברתה מהצד השני של הקו. "מעולה אני בדרך" עברו עשר דקות וג'יין הגיעה לרחוב בו ביול גרה וביול יצאה לקחת אותה לביתה."את מוכנה להגיד לי מה לעזאזל קרה לך??? לא היית אמורה להשאר שעה ולעשות שיעורי בית?? " שאלה ביול פעורת פה. "הייתי ,עזבי סיפור ארוך אין לי כוח את יכולה לנחש לבד מה קרה אני צריכה מקלחת ובגדים שההורים שלי לא יתחקרו אותי" הבנות עלו לביתה של ביול ג'יין התקלחה החליפה בגדים וישבה בסופו של דבר וסיפרה לביול מה קרה ותוך כדי זה הן אכלו ארוחת צהריים. לאחר שעה קלה ג'יין כבר הייתה בבית. שיומין כבר מזמן היה בביתו ועזר לאחותו הקטנה בשיעורי הבית,כן תאמינו או לא למרות הכול בלונדי חכם אולי כי זה לא צבע השיער הטבעי שלו מי יודע? "איך היה בבית ספר היום?" שאלה אימו של שיומין. "האמת אחד הימים הטובים שהיו לי" השיב שיומין לאימו "או אני שמחה לשמוע אבל אני מבקשת מספיק עם השטויות למה זה טוב שתשאר סתם שעה מיותרת בבית הספר מין סוק? "אימא אמרתי לך אל תקראי לי בשם הקוריאני שלי בבית הספר אני רשום בשם הסיני שלי ובלי קשר כולם מכירים אותי כשיומין" אמר שיומין ברגזנות. "עד עכשיו אני לא מבינה למה בחרת להרשם בשם הזה" אמרה אימו . "נו זה מתאים לי ללוק ולאופי ,מין סוק נישמע עדין מדיי" אמר שיומין לאימו "אוו בשבילי אתה תמיד תשאר הבן הקטנטן העדין השמנמן והחמוד שלי" אמרה אימו תוך כדי שצבטה בלחיים שלו והוא נאנח אך ציחקק מעט. הגיע הלילה ושיומין הלך לחדרו ותקפו אותו מחשבות על היום שהיה על מה שעשה לג'יין ועל איך שהרים אותה במקלט וכמובן על ההשתוללות שלהם עם הצבעים למרות שג'יין עשתה זאת מכעס בלבד והוא פשוט נהנה,לרגע הרגיש שעולה לו חיוך קטן על הפנים "מה יש לי ? למה אני מחייך? אני לא יכול להתאהב בה,אני חייב להפסיק לחשוב על מה שהיה ולהעלים את החיוך הזה מיד לפני שזה יהיה יותר מזה זה יהרוס לי את המוניטין ואז באמת אהיה עדין כמו השם הקוריאני שלי,מין סוק."