אין אש בלי ריין

פרק 19

 !אני באמת העלתי מתי שהבטחתי פרק אבל וואטפד פשוט לא העלה אותו אני אני באמת העלתי בזמן כמו שהבטחתי פרק אבל וואטפד פשוט לא העלה אותו! ויותר מזה, הוא עשה לי ממש בעיות רציניות עם העלאה שלו!

בכל מקרה, אני ממליצה לקרוא את הפרק עם המוזיקה שצירפתי. זה לא חובה, אבל זה מוסיף J

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

-נקודת מבטו של סבסטיאן-

"סבסטיאן. פוחד אתה מן המוות?" נזכרתי באחת מיני רבות משאלותיה של קארי. נזכרתי כיצד התפרצה לחדרי ברגע הראשון בו כף רגלי דרכה במפתן דלת חדרי כאשר חזרתי מן המלחמה הראשונה בא לקחתי חלק. השלכתי את ציוד המלחמה ואת נשק הכימרות אותו גזלתי במרכז חדרי. סובבתי את כתפי וצווארי בכדי לשחרר מעט את שריריי התפוסים. קארי ישבה בקצה מיטתי בעוד שיערה השחור והארוך גולש במורד גבה. מבטה היה מלא תום ודאגה. נזכרתי כיצד הבטתי בה, וברגע אחד כל הזוועות בהם חזיתי, כל הזעקות אותן שמעתי וכל הכאב אותו חשתי נעלם בין רגע. קרבתי אליה והנחתי את ידי שהייתה כה גדולה לעומת ראשה במרכז גולגולתה . הבטתי בה בחיוך גדול ופרעתי את שיערה. נזכרתי במגע ידיה הקרות והעדינות אוחזות בכף ידי. הסרתי את כף ידי מראשה והיא חייכה אליי חיוך גדול בעוד עינה האחת עצומה עקב שיערה הפרוע שנפל עליה. מה לא הייתי נותן בכדי להחזיר אותה אליי.

"לא קארי. איני פוחד מן המוות. כשאנו ממשיכים לחיות בלבבות שאנו משאירים מאחורינו, פירוש הדבר שאיננו מתים." עניתי לה בחיוך רחב ועיניה הירוקות ברקו באושר.

נזכרתי בשאלתה בעוד אני עומד לצד פתחו של הקרחון האב בעוד לצידי עומד על מדרגה קפואה, המלומד קאלאנון. עמדתי לצידו והשגחתי על טקס הקבורה האימתני. עמדתי יציב ואיתן כסלע בעוד כפות ידיי שלובות לפנים. לא הנעתי ולו שריר אחד בודד.

לפניי, עמדו בשתי שורות מקבילות וישרות ניצולי המפקדים. התעקשתי כי גלאנדור ופילנדיאל יעמדו בניהם. לבושים במגני הכסף המעוטרים זהב ועטורי הדרגות. שיערם הארוך גולש לאחור, וקשתות גדולות וארוכות אחוזות בידיהם וניצבות כעמודים לפניהם. מאחוריהם, מקיפים את פתח הקרחון האב בצורת חצי עיגול, עמדו שאר ניצולי הממלכה שבאו לראות את אהוביהם בפעם האחרונה. אטילה הפצועה וילדיה, הגיחו באיטיות, ובצוואר ואוזניים משוכות לאחור מבעד לעצי היער העירום והקפוא. אפילו העצים עמדו דום לנוכח טקס הקבורה. הזאבים האדירים, הקיפו את האלפים העומדים. צופים בטקס. מאזינים למילותיו של המלומד. מקשיבים לברכותיו. סליה נחתה מאחוריהם. גדולה ולבנה. מטילה צל כבד שרק הקרחון האב הצליח לגבור עליו ולקשט את הקרקע הקפואה באור שהחזיר. נדמה היה כי הקרקע הקפואה משובצת יהלומים זוהרים. הטקס היה דומם ושקט. הרוח אינה נשבה, אף אלף אינו פצה את פיו. או הזיל דמעה. אטילה וצאצאיה לא העזו ליילל. מילותיו של המלומד קאלאנון הדהדו בדממה וחדרו עמוק לגופי. הטקס נארח זמן רב.