אין אש בלי ריין

פרק 16

-נקודת מבטה של ריין-

האם חלמתם אי פעם חלום? חלום כה מציאותי, עד כי נדמה היה כי כל חייכם היה פרי דמיונו הפרוע של מוחכם, וכעת, הקצתם מתרדמת ארוכה ורבת שנים והמציאות שהינך עומד לצפות בה, היא מציאותך האמיתית? או לפחות כך קוויתם? מכיוון שחלום כזה בדיוק חלמתי.

חלמתי כי גופי בער וחום להבותיי הגנו על גופי. עייני ראו דבר מלבד חושך וגופי ביקש להיחלץ מן המקום הצר והלוחץ הכובל את גופי, ומונע ממני מלהתנועע. גופי התחמם אף יותר ולהבותיי החלו לגשש ולחפש את דרכן החוצה. להראות את אורן לעולם. אט אט, החשיכה המוחלטת, חשפה אור צהוב שסינוור את עיניי וגרם להן להיעצם בחוזקה.

"הביאו לי אותה". קול גבוה השייך לאישה אני מניחה, נשמע והדהד באוזניי. קולה היה מותש וכאוב, אך מרגיע. קולה העניק שלווה ונדמה היה כי היא שרה. עייני הורפו בשלווה למשמע קולה.

"מלכתי, סלחי נא לי, אך עליי להרחיק אותה מפנייך במהירות המרבית ולקחת מגופה איברים חיוניים להצלתך. אם לא אעשה זאת כעת, לא אוכל לעשות זאת מאוחר יותר." קול נמוך ובטוח נשמע, כנראה דיבר לאישה שביקשה אותי בזרועותיה.

"אילו איברים חיוניים? ברצונך להרוג אותה? בכדי להציל אותי? זאת הייתה בחירתי להישרף בלהבותיה להביא אותה לאוויר העולם. אני בחרתי להקריב את חיי למענה. זוהי ביתי ולא אתן לאיש להרע לה. היא בחרה בי להיות אימה. השמש בכבודה ובעצמה בחרה בי וקבעה כי היורשת החוקית תהיה מדמי ומדם מלכך. עלייך לדעת כיצד זה פועל. כעת, הבא לי את ביתי." דרשה האישה בקול חלוש ואפוף כאב, אך סמכותי.

לא עבר זמן רב ולהבותיי החלו לגווע. כפות ידיים גדולות וחסונות אחזו בגופי והרימו אותי הישר אל האור המסנוור. עיניי מצמצו בפרעות וחשתי בכנפיי מפרפרות בפרעות אף הן. לפתע, ידיים עדינות בעלות אצבעות דקות, עדינות וארוכות אחזו בי בתאוותניות והשכיבו אותי על גבי על זרועה העדינה והחלשה.

עיניי הסתגלו לאור החזק ונפקחו במלואם. הבטתי למעלה, ומעליי, מביטה בי במבט אוהב, אלפית יפיפייה. עיניה הכחולות העלו דמעות ונראו כסערה המתחוללת בלב ים. חיוכה הצחור היה מלא עצב מהול בשמחה ועורה הכחלחל העלה סומק על לחייה. הרמתי אליה את ידי ואחזתי בשיערה הסגול והגולש. שיערה היה רך כמשי ויצר מסגרת לפניה היפות. מגע שיערה ומבטה גרמו לפניי להעלות חיוך. עיניה הסוערות החלו לדמוע ולהשאיר את שביליהם על לחייה הסמוקות כמבול סוער.  עיניה נראו כשמיים אפופות עננים סוערים. "מהיום, שמך הוא 'ריין'." היא הדגישה את שמי והביטה עמוק אל תוך עייני. הבטתי בה בפליאה. "נועדת לשלוט על הממלכה הזו. רבים ינסו לקחת ממך את מקומך ולדכא את רוחך, אך זכרי את מילותיי, רק הרצון שלנו יכול להתרומם מעל המקומות בהם אנו תקועים בחיי השעה. את תדעי כיצד לפעול, אני יודעת." היא לחשה אליי. כשדיברה, היה נדמה כי כל העולם השתתק, ורק קולה ההרמוני נשמע. היא נשקה למצחי ארוכות ודמעותיה החמות פגעו בפניי. קולה היה צרוד מבכי וכאב, אך עם זאת, התנגן הוא באוזניי. זרועה רעדה מתחת לגבי והיא החלה לאבד את אחיזתה בי. "קחו אותה פן תיפול ותפגע." פקדה בשארית כוחותיה.