פרק ראשון- ילד נדיר
קוראים לי ג'יין ג'ייניס רביין, ג'ייניס הוא השם השני שלי. הייתי רק בת חמש כאשר הורי נרצחו וכל שנות ילדותי נהרסו והתערפלו בין רגע.
הכל התחיל כאשר רק נולדתי, לא הייתי ילדה רגילה כמו כל הילדים. ילד כמוני נולד רק פעם בין 50 ל-100 שנה. הדבר הייחודי שבי היה נדיר ביותר. נולדתי בעלת יכולות אתלטיות גבוהות מאוד. התחלתי ללכת בגיל חצי שנה ובגיל שלוש כבר הייתי מסוגלת לטפס על עצים, לקפוץ מעץ לעץ בגבהים שונים וכל זה בכוחות עצמי. אפשר לומר שנולדתי להיות קרייריסטית מאז שנולדתי.
הייתי מסוגלת לירות בגיל ארבע בחץ וקשת ולפגוע במטרה שרציתי, ידעתי לצוד חיות כל כך מהר בהיותי רק בת ארבע. יכולת הלחימה שלי הייתה כל כך חזקה והייתי מאוד חכמה ופיקחית. אבל מי שהיה מסתכל עליי, היה רק רואה ילדה בת ארבע בעלת שיער חום ועיניים חומות ולא נדירה בכלל. ילדה בעלת שמחת חיים אבל השמחה הזאת לא נמשכה להרבה זמן עד היותי בת חמש.
כשהגעתי לגיל חמש לאחר מספר שבועות, הגיע לביתי איש מוזר בעל שיער סגול וחליפה משונה ואיתו עוד שני אוכפי שקט. כאשר אימי ראתה אותם מתקרבים לביתנו פניה הפכו למפוחדות ומודאגות. "ג'יין תיכנסי מהר לחדרך ואל תצאי משם עד שאני אגיד לך" אמרה אמא ומבט מטורף הופיע על פניה, כאילו משהוא נורא הולך להתרחש. נכנסתי לחדרי ונשכבתי על הרצפה ליד הדלת כדי שאני אוכל לראות את המתרחש בחוץ.
האיש המוזר ושני אוכפי השקט נכנסו לביתי. אמי ואבי נראו מודאגים נורא, כאילו הולכים לספר להם שהעולם הולך להיחרב. "ערב טוב מר וגברת רביין" אמר האיש, הורי רק הנהנו. "הנשיא סנואו שלך אותי להודיעה לכם על כך שהוא מעוניין בביתכם" אמר. "אמרתי לו כבר בעבר הוא לא יניח אצבע על הבת שלי." אמרה אימי. לא הבנתי מה קורה, למה הנשיא רוצה אותי, מה כל כך מיוחד בי?י
