פרק שמיני- הוא וויתר עלי
לא רציתי לעזוב את אבי, ידעתי שאם אני יעזוב אותו עכשיו אני לא יוכל לראות אותו יותר לעולם. חיבקתי אותו כל כך חזק, לא הייתי מוכנה לעזוב אותו, הוא הדבר היחידי שנשאר לי. אבי הרים אותי על ידיו כשהוא ממשיך לחבק אותי. "אבא אני לא רוצה לעזוב אותך" לחשתי לאבי לתוך האוזן בקול מפוחד כדי שרק הוא ישמע. "ג'יין את חייבת אין שום אפשרות אחרת, אני יצטרך לתת לך ללכת" אמר אבי בקול רם,הוא לא לחש לי כמו שאני לחשתי לו, הוא דיבר בקול ברור שכולם יכלו לשמוע.
לא האמנתי הוא פשוט מוותר אלי בקלות. הוא אפילו לא נילחם כדי להציל אותי. אני לא רציתי שהוא יקריב את עצמו כמו אימי, לא את זה רציתי. אבל רציתי שלפחות יגיד לי כמה שהוא אוהב אותי וגם אם מישהו יפריד בינינו הוא ימשיך לאהוב אותי. שיגיד לי לפחות כמה מילות פרדה. הוא לא אמר דבר מלבד שהוא יצטרך לתת לי ללכת. הוא וויתר אלי. כאילו הוא לא רוצה אותי יותר. התחלתי לבכות, לא רציתי להישאר בין זרועותיו של אבי יותר, אם הוא מוותר אלי אז שיעזוב אותי. הפרדה הפכה להיות יותר קשה אחרי שהוא וויתר אלי כל כך בקלות. עזבתי את אחיזתי מאבי וניסיתי לרדת למטה. אבי לא התעקש והוריד אותי בחזרה לרצפה.
"יופי, אני רואה שעזרתה כוח מר רביין ונטתה לילדתך להמשיך הלאה בחייה" אמר הנשיא סנואו והסתכל אלי. "זה מה שהייתם אמורים לעשות מההתחלה. אבל אשתך יכולה להיות לפעמים כל כך עקשנית, היא לא מבינה את משמעות החיים עד שהיא פשוט עזבה את חייה" אמר הנשיא סנואו ושהזכיר את אימי מבט של בוז עלה על פניו. רציתי באותו רגע להרוג אותו, השנאה שהייתה לי כלפי הנשיא סנואו לא הייתה כל כך גדולה עד לאותו הרגע. אבי לא אמר דבר, איך הוא יכול הנשיא סנואו העליב את אמא, איך הוא יכול לשתוק לו על זה. הוא פשוט פחד מהנשיא סנואו הוא לא העיז להתעסק איתו, הוא לא רק וויתר אלי אלא גם על הכבוד של אימי.
"טוב סוף סוף הגיע הרגע. ג'יין יקירתי את באה איתי" אמר הנשיא סנואו והתחיל להתקרב אלי. אבי עמד ושתק לא העיז להוציא מילה. הסתכלתי על גופתה של אימי בפעם האחרונה ועל מבטו של אבי והלכתי בעקבות הנשיא סנואו שאחרי כל חמשת אוכפי השקט. יצאנו מדלת הבית, ירדנו ממדרגות המרפסת ואז פתאום שמעתי טריקת דלת. הסתובבתי בבת אחת וראיתי את אבי עומד ליד הדלת ומביט על הנשיא סנואו ואלי. דמעות התחילו לזרום חזק יותר ויותר במורד פני. "חכה אל תיקח אותה עדיין" צעק אבי בקול מייבב לעבר הנשיא סנואו. "אני חושב שהבערנו פה משהו, הילדה שלך הולכת איתי" אמר הנישא סנואו בקול תקיף. "תן לי רק להיפרד ממנה בפעם האחרונה בבקשה אני מתחנן לפניך" צעק אבי לעברנו בקול שבור.
לא הבנתי למה הוא חיקה כל הזמן הזה. הייתה לו אפשרות אז. אם הנשיא סנואו לא ייתן לא עכשיו להיפרד ממני. למה הוא עשה את זה, למה הוא חיקה?. כשהוא וויתר אלי הוא שבר לי את הלב, למה הוא עשה את זה?. "אני ייתן לך להיפרד מבתך בפעם האחרונה ואז אתה תשחרר אותה. אני מספיק ברור" אמר הנשיא סנואו בקול מעוצבן. "כן אני מבין תודה, תודה לך" אמר אבי והתחיל לרוץ לכרתי כשהייתי כבר בשטח הגינה. הוא רץ אלי הרים אותי על הידיים שלו וחיבק אותי חזק כאילו הוא לא ייתן לי יותר ללכת. הדמעות שלי לא הפסיקו הם רק התגברו מי רגע לרגע "אבא למה וויתרה אלי" אמרתי לאבי. אבי תחב את ראשו בשערי כמו שעשה לאימי ואמר לי בקול כל כך חלש "ג'יין אני לא וויתרתי אליך ואני לא יוותר. זה רק היה כדי שהם יוציאו אותך מהבית" לא הבנתי למה אני צריכה להיות בחוץ, אז שאלתי "אבל למה אבא?, למה אני צריכה להיות בחוץ?" שאלתי בלחש רב כמו שהוא דיבר אלי. "ג'יין מתוקה שלי, אין לי זמן להסביר, תחבקי אותי חזק אני הולך להוציא אותך מהסיוט הזה אחת ולתמיד" אמר אבי שהרים את ראשו והסתכל לעבר כל אוכפי השקט. חיבקתי אותו חזק "אני אוהבת אותך אבא" אמרתי "גם אני אותך". פתאום בלי שום הזערה, אבי עשה תנועת סיבוב חדה והתחיל לרוץ לעבר היער של מחוז ארבע, כשאני על זרועותיו וכל חמשת אוכפי השקט רצים אחרינו לפי פקודתו של הנשיא סנואו "תפסו אותם".י
