פרק חמישי- משחק המוות
אימי לא פחדה לומר את מחשבותיה בפני הנשיא סנואו, בקול תוכף ורציני, שסביבה חמישה אוכפי שקט שיכולים להתנפל עליה כל שנייה. הנשיא סנואו הסתכל על אימי במבט מופתע ואמר "יפה, יפה מאוד,הפרשנות שלך לעתיד נכונה מעוד וזה מה שהולך לקרות..." הנשיא סנואו עשה תנועה בידו וכל חמשת אוכפי השקט התקרבו להורי "ואני לא אתן לאף אמא שתפריע לי בדרך". שומרי השקט התקרבו עד שמרחקם היה פחות מחצי מטר מהורי ונעצרו. "אני נותן לכם הזדמנות אחרונה ויחידה לשנות את גורלכם המר, ואני מציע לכם לשקול טוב טוב את התשובה. כי אחרי שהתשובה תישמע, אין דרך חזרה" אמר הנשיא סנואו וחיוך עלה על פניו.
אימי לא חיקתה שבריר שנייה לאחר שהנשיא סנואו סיים לדבר, ישר אמרה בקול תוקף, מלא בכי וכאב "לעולם, לעולם אני לא אוותר על הבת שלי".הנשיא סנואו סימן לאוכפיי השקט וכל אוכפיי השקט התנפלו על אימי ואבי והחזיקו אותם חזק. הנשיא סנואו התקרב להורי ואמר "אין עכשיו דרך חזרה, ואתם תשלמו ביוקר. אני רוצה שתביא לי עכשיו את הילדה" אמר בקול מאיים בלי שום טיפת חיוך. "אתה סתם מבזבז את הזמן שלך. אני לא אביא לך אותה לעולם, ואתה לא תמצא אותה, היא לא נמצאת פה" אמרה. "את משקרת ואני יודע את זה". הנשיא התקרב לאימי והסתכל עלייה פנים מול פנים ואמר "אם נגיד שהיא לא כאן, אז יש לי שאלה קטנה עבורך, איפה היא אם היא לא פה?" מבטו של הנשיא סנואו העלה חיוך ענקי לאחר שראה את פניה של אימי חסרי תשובה וריקנות. "ידעתי שאת משקרת, בתקופה כזאת לא היית משאירה את הבת שלך רחוק ממך. בוא נעשה מבחן קטן" אמר ואחד מאוכפי השקט הוציא סכין מכיסו. "בוא נראה כמה בתך אוהבת אותך, ואם היא תתן להקרבתך" אמר הנשיא סנואו ומבט מרושע ומשועשע הופיע על פניו. "מה אתה הולך לעשות לנו?" אמרה אימי וקול מפוחד נשמע בדבריה.
התחלתי לבכות שוב וישר נשכתי את ידי כדי שלא ישמעו את קולות הבכי שלי. הנשיא סנואו הסתכל סביב ואמר "ג'יין מתוקה אני מציעה לך לצאת מהמחבוא שלך אם את לא רוצה שאמך היקרה תיפגע". לא היססתי לשנייה אחת הלכתי לפתוח את הארון רק בשביל שאימי לא תיפגע אבל פתאום שמעתי "לא ג'יין אל תצאי תזכרי את מה שאמרתי לך בבקשה." ישר נזכרתי אני הבטחתי, הבטחתי לאימי שאני יעשה כדבריה. חזרתי בחזרה לקצה הארון שאני מציצה מחריץ הדלתות. ואז זה התרחש. שנייה לאחר שאימי דיברה נשמע צרחה מחרישת אוזניים. לא יכולתי לראות כמעט כלום מרוב הדמעות שהיו לי בעיניים, ניגבתי אותם וכשהסתכלתי לבחוץ שוב, כאב פתאומי התחיל לתקוף אותי באזור החזה. התחלתי לבכות, הרגשתי שאני נשברת, הייתי מזועזעת למראה גופתה של אימי המוטלת על הרצפה כשדם זורם מצווארה. בכיתי בהיסטריה לא ידעתי מה לעשות, לא העזתי לצאת לבחוץ או להשמיע קול ולגרום לכך שימצאו אותי ומותה של אימי תהייה לשווא. אם הייתי יוצאת הייתי יוצאת לפני שתקפו אותה, לא אחרי. אבי צעק "לא, איך אתה מסוגל לעשות את זה" הוא ניסע להימלט מזרועותיהם של אוכפיי השקט שניסו לרסן אותו, כאשר ניסה להתנפל על הנשיא סאנו ואוכף השקט שדקר את אימי.
