פרק 19-רסיסים

540 21 10
                                    

קאלום הרגיש כאילו בעטו לו בבטן בחוזקה. הוא התקשה לנשום וכולו היה שבור. הוא הרגיש כאילו מישהו לקח את הלב שלו,זרק אותו על הקיר כמה פעמים ואז דרך עליו. הוא התקשה לבלוע את הגוש שחסם את הגרון שלו,היד של אשטון מונחת על כתף ימין שלו וידה של אופל על כתף שמאל שלו.

״היא לא...היא לא חוזרת?״ אופל נשכה את שפתה והתקשתה להנהן לשלילה,יודעת שזה יישבור אותו לחלוטין,וגם אותה. היא הנהנה בשקט וראשו של קאלום נפל למטה,ביחד עם הלב שלו. הוא קם ונכנס לחדר שלו,נועל את הדלת אחריו ולא יצא ממנה. אשטון ואופל ישבו בשקט בסלון עם ראשים מורכנים,מחכים למשהו שייפר את הדממה.

ואז,מה שהם חיכו לו אירע. אנה ומייקל התמזמזו ותוך כדי הגיעו לסלון. מייקל שם לב לפרצופים המבואסים של כולם והתיישב ליד אשטון. אנה התיישבה לידו וחיכתה שאחד מהם יסביר הכל,אבל לפי הבעת פניהם היה אפשר לנחש. ״סיפרתם לקאלום,אה?״ אנה שאלה בשקט כשהם לא הגיבו,הם הניחו שהתשובה חיובית ואז אופל קמה וצרחה.

״יכולתי לפחות לעדן את זה! למה אני פוגעת בכולם וגם נפגעת?״ היא צעקה ואז ניפצה אגרטל קטן ונפלה בחזרה לספה,קוברת את פניה בחזה של אשטון ומרטיבה את חולצתו. אנה קמה והתיישבה בצד השני שלה,מושכת את אופל לכיוון שלה ושולחת מבט מתנצל לאשטון.

אופיר ולוק הגיעו לסלון,מחובקים. אבל כשהם הבחינו בחבריהם שישבו מבואסים,בבכי ובדמעות,ברסיסים הקטנים של האגרטל,הם הניחו שמשהו אחר נוסף נשבר חוץ מהאגרטל הקטן. אופיר דפקה על דלת חדרו של קאלום,וקראה בשמו בחוזקה. לוק נשך את השפה שלו כשהבחין בסיטואציה. הכל כאן תמיד רועש ושמח,איך זה עכשיו שהכל שקט ועצוב?

הוא הצטרף לכולם שישבו על הספה ואז גם אופיר הצטרפה,כולם נאנחים עם מבטים פגועים. בחורה בלונדינית אחת מסוגלת לנפץ ככה הכל?

***

״בחייך קאל,אתה שם כבר יותר מ-6 שעות!״ אופל אמרה כשדפקה על הדלת. אנה לקחה סיכת סבתא ופרצה את הדלת. אופיר נכנסה ואמרה לבנות להשאר בחוץ עם שאר הבנים. אופל התווכחה איתה קצת ואנה משכה בידה ולקחה אותה איתה לסלון. ״אתם חושבים שהיא תצליח?״ לוק שאל כשאנה ואופל התיישבו בסלון.

״היא תצליח. אני מכירה אותה טוב.״ אנה אמרה. כולם ישבו בשקט בסלון,מחכים למה שייקרה.

״קאל?״ אופיר שאלה כשהביטה בו מרוח על המיטה,גבו אליה והוא חסר חולצה. הוא הרים את ראשו בעדינות מהשמיכה שראשו היה קבור בה,מראה לה את פניו המוכתמות מכמה דמעות ועיניים אדומות. היא התיישבה על המיטה לידו,מניחה את ידה על גבו.

״קאל,תתעודד. כמו שאני מכירה את ליז,היא בטוח תפתיע אותנו ותגיד שהיא עבדה עלינו או משהו כזה.״ אופיר אמרה ואז סובבה את קאלום כך שהוא שכב על גבו,בוהה בתקרה ולא מראה כל כוונה לענות לה. היא נאנחה כשהביטה בו.

״אתה יודע מה? אם לא תתעודד אני אשלח לפה את אנה שתציק לך עד שתקום. בבקשה קאל,כולנו עצובים ובעיקר דואגים לך. אני לא מצפה שתשכח ממנה אני רק רוצה שתתעודד קצת ולא תיתן לזה לבאס אותך כל הזמן.״ אופיר אמרה ועל פניה הבזיק חיוך קטן-רק לשנייה אחת-בזמן שקאלום משך באפו ומשך אותה אליו לחיבוק.

״תודה שאת כאן בשבילי,בת דודה

***

״קאלום! אני כל כך מצטערת,הייתי צריכה לעדן את זה. תסלח לי בבקשה.״ אופל אמרה כשקפצה ונעמדה לפניי קאלום. במקום לענות לה במילים,הוא חייך אליה וחיבק אותה חזק. מבטו נדד לאשטון,שהשפיל את המבט שלו ושיחק עם הריפוד של הספה. כשהוא עזב אותה,היא חייכה אליו ואז הציעה שילכו לשחק כדורסל.

״אולי כדור שייפגע בפנים של מייקל יעודד אותנו.״ אופל קרצה ומייקל נתן לה מבט נעלב,אבל באותו זמן ציני.

״תסדרו קבוצות.״ אופיר ביקשה מקאלום ומייקל ואז אופל כדררה את הכדור וקלעה אותו לסל ממרחק שמעניק שלוש נקודות.

״אופל אצלי בקבוצה.״ קאלום ומייקל הכריזו כשאופיר סובבה את הכדור על האצבע שלה והביטה באנה שהחליטה לשבת לצפות במשחק כדי שהקבוצות יהיו שוות.

It's A Long Story-5SOS StoryWhere stories live. Discover now