It's A Long Story-5SOS Story

פרק 10-דמעות

״כן?״ אשטון פתח את הדלת והיה מופתע לגלות נערה שמרכינה את ראשה אל ברכיה. הברכיים שלה היו צמודות לחזה שלה והיא נשענה עם גבה על הקיר,חבבות חלושות נמלטות מפיה.

״אש? מי זה?״ קאלום נעמד בפתח ליד אשטון וצפה גם הוא בסיטואציה. הוא סובב את ראשה וסימן ללוק ומייקל לבוא. הם גנחו כשנעמדו ובאו לידם,אבל בדיוק כשהם עמדו להתלונן היא קמה ונעמדה מולם.

״אופל?״ מייקל שאל בהלם. היא הנהנה בעדינות כשניגבה דמעות שעוד נפלו על לחייה.

״אני יכולה להכנס? בבקשה?״ הבנים צעדו צעד לאחור,מאפשרים לה להכנס.היא התיישבה על המיטה שהייתה הכי פחות מבולגנת והפיקה צחקוק קטן,אבל אחר כך חזרה לעצב שהיה מרוח על פרצופה מההתחלה. הבנים התיישבו על המיטה שמולה,כולם מחכים שתתחיל לדבר.

״מה קרה לך ?״ לוק שאל אותה. היא הרימה את ראשה והתחילה לספר להם את הסיפור שלה. סיפור מאוד קשה.

״ליז אמרה את המילה אמא לידי.״ לוק,אשטון וקאלום הרימו גבה בבילבול אבל מייקל סימן להם לשתוק ולתת לה לסיים. היא שיחקה עם קצוות השמיכה,בולעת את רוקה בקושי. ״ורני..פשוט... אין לי הורים.״ היא אמרה,ואז התחילה לבכות בשקט. הבנים דחפו את אשטון בכתפו,והוא קם והתיישב לידה,מחבק אותה כשהיא בוכה בשקט. היא התנתקה ממנו בעדינות והמשיכה. ״כשהייתי קטנה,היה לי אח תאום. היינו דומים רק בצבע העיניים. הוא בכלל היה בלונדיני ואני הייתי עם השיער החום שלי. ההורים שלנו לקחו אותנו לחופשה בישראל כשהייתי בת 3. כשיצאנו לטיילת באילת,חטפו אותי אנשים. אני זוכרת שראיתי את אח שלי בוכה ושהוא צעק ורצה ללכת עם אבא שלי לחפש אותי,ואת אמא שלי שניסתה להרגיע אותו.״ מייקל וקאלום קמו והתיישבו על המיטה,קאלום מניח את ידיו על כתפיה ומייקל מחזיק ביד שלה כמו אשטון שהיה מצידה השני. לוק הביט בה בהלם כשפיו פעור והוא כרע על ברכיו מולה.

״יום אחד התעוררתי במחבוא שלהם כנראה,לבד לגמרי,כולי מכוסה בקטשופ או בפטל. אני חוזרת שהיה לי בליטה ענקית בראש ושהוא כאב לי ושיצאתי מסוחררת לרחוב. התעלפתי בידיים של איזו אישה ענקית ששאלה לשלומי,ומאז הם אימצו אותי.״ היא התחילה לבכות. הבנים החליפו ביניהם מבטים מודאגים והבטיחו לה שהכל יהיה בסדר.

״איך קראו להורים שלך?״ לוק שאל.

״ליז ואנדרו.״ היא לחשה. ״אני יכולה לישון פה? אני לא רוצה לחזור לבנות.״ הבנים הנהנו בעדינות ואז היא חייכה חיוך קטן אחרי כל הדמעות האלה.

״תישני עם אשטון. אם לא אכפת לך.״ אשטון שפשף את העורף שלו במבוכה כששניהם התכסו בשמיכה והיא נרדמה.

״תודה לנו מחר.״ לוק קרץ וכולם נרדמו.

***

״לא אכפת לי! הייתם צריכים להגיד לנו!״ הקול של אופיר נשמע במעומעם באזניהם של אופל ואשטון. הם היו היחידים שיישנו.

״היא נפגעה מכן! הייתן צריכות לראות כמה היא בכתה,אני חושב שהיא בכתה קילוגרם של דמעות!״ לוק צעק בחזרה. הוא הרגיש כמו אח גדול ומגונן בעניין הזה. אשטון התעורר והסמיק כשגילה שידיו חיבקו את אופל. הוא קם במהירות,משתדל לא להעיר אותה ולהצטרף לוויכוח הזה בשביל להרגיע את הרוחות.

״תירגעו קצת. היא ישנה,וליז אני בטוח שזאת הייתה פליטת פה,ותזהרי יותר במה שאת אומרת לידה. תיכנסו בשקט וכדאי שתתנצלו,כי היא בכתה המון אתמול.״ שלושת הבנות נכנסו לחדר במהירות. אנה התיישבה ליד אופל והעירה אותה.

״אנחנו מצטערות.״ הבנות קפצו עליה ברגע שהיא התעוררה. היא צחקה וחיבקה אותן.

״גם אני מצטערת. עכשיו,מי רוצה לרדת לבריכה?״ כולם שמחו והתחילו להתארגן.