שכן חדש

Part-30

"תאכל עם פה סגור, דביל." ג'ימין רק שלח מבט נוקב כתגובה ואז הסתכל על הצלחת שהייתה מלאה באוכל.
"לא רוצה." ג'ימין התחיל ללעוס בפה פתוח את האוכל שניטחן בין שיניו.
"אני...פשוט..." יונגי היה בהלם מכמות החוצפה של הנער מולו, למרות שהיה רגיל להתנהגות הילדותית של הנער הוא עדיין הופתע.
"מה אתה מופתע? זה ג'ימין." ג'ונגקוק אמר ואז ג'ימין הפנה את ראשו אליו ואכל ברעש יותר.
"איזה כיף לגלות שהחבר הכי טוב שלי מהילדות עדיין לא התבגר!" טאהיונג אמר בציניות ושוב פעם העיף את היד של ג'ונגקוק מאיזור איברו.
"נו תן לי!" ג'ונגקוק לחש מאחד הפעמים שניסה לגעת בו אבל טאהיונג רק החטיף לו וחזר לדבר עם יונגי שפרק את רצונו להרוג את ג'ימין.
"שמע, אתה חולה עלי, למה להכחיש?"
"אני חולה ממך ילד, אל תעוף על עצמך, בבקשה." יונגי השיב לג'ימין.
"זה ככה תמיד?" טאהיונג שאל את הוסוק, עדיין עסוק במלחמה עם היד של ג'ונגקוק.
"כע, צ'ים ויונגי מתווכחים, נאמג'ון וג'ין מדברים וג'ונגקוק ואני צופים מהצד בהכל ומידי פעם זורקים מילים." הוסוק ענה והכניס עוד חתיכת בשר לפיו.
"דיייי כברר קרציההה!" יונגי התחיל לאבד את זה כשג'ימין התחיל להתווכח איתו שפיות אכן קיימות.
"הוו~ הינה למשל הרגע בו יונגי מתחרפן ואז מתחיל מלחמת אוכל שבו נאמג'ון מחפש מקום להתחבא וג'ין צועק מהצד." הוסוק אמר ואז חזר להביט בהם רבים.
"טוב זה מקסים ממש, אני הולך להביא מים." טאהיונג בא ללכת ואז ג'ין הושיט אליו קנקן.
"אה נכון, יותר חכם."טאהיונג אמר.
"אני בא לעזור לך."
"קוקי לא צריך.." טאהיונג ניער מעט את הקנקן מול הפרצוף של ג'ונגקוק כדי להזכיר לו, זה קנקן.
"אני בא לעזור." ג'ונגקוק משך איתו את טאהיונג מתעלם מהערות הסוטות, אך הנכונות של יונגי.
- - -
"קוקי לא פה!" טאהיונג ציחקק כשג'ונגקוק הרים אותו והשיב אותו על השיש.
"רוצה ללכת לחדר?"
"ל- אה~" טאהיונג גנח כשג'ונגקוק שיחק בפיטמה שלו.
"קוקי, אני רוצה לסיים את הארוחה הזאת בשלום, אחרי זה אני מבטיח לך! תדפוק אותי 24/7!" ג'ונגקוק בא להגיד משהו מתחכם שיבוא לטובתו אבל יונגי עצר אותו.
"איך...איך ידעתי שתנסה לאנוס אותו במטבח." יונגי אמר וטאהיונג ציחקק.
"הוא עדיין לא אנס אותי, הודות לך היונג." טאהיונג אמר וירד מהשיש.
יונגי לחש משהו לטאהיונג והשני הינהן וגיחוך בלתי נישלט נפלט משפתיו.
"אני שמח שהצלתי אותך אהוב." יונגי התקרב לטאהיונג שהניח את ידיו על לחייו.
הם התקרבו לאט, משאירים את ג'ונגקוק בהלם.
"הולי שיט! לאאא! ממש לא! די!" ג'ונגקוק דחף את שניהם מאחד השני והם צחקו צחוק רועם.
"ידעתי שאתם סתם עובדים עלי... בכלל לא לקחתי את זה ברצינות..." ג'ונגקוק מילמל, גורם לשניהם לצחקק אפילו יותר.
"כן כן מה שתגיד." טאהיונג אמר ונתן כיף ליונגי.
"מה
אני
שמעתי!?
יונגי צחק? הוא בכלל יכול לעשות את זה?" ג'ימין ניכנס למטבח ויונגי נאנח.
"אין.לי.פאקינג.כוחות.להתמודד.איתך." ג'ימין ציחקק במרשעות.
"סוס קח תפאקינג קואלה המעובתת שלך!" יונגי צעק והוסוק אכן הופיע במטבח כשהוא מחזיק קערה קטנה מלאה בסלט.
"כמה זמן לוקח להביא מים?" הוסוק שאל עם פה מלא.
"די כבר לאכול בפה- טוב די, הלכתי לסלון." יונגי עזב את המטבח וג'ימין אחריו, פותח שוב את הוויכוח על פיות.

"מה עשיתם עד עכשיו במקום להביא מים?" הוסוק שאל עם חיוך שרמז שהוא אכן יודע מה עשו.
"זה לא אני זה קוקי! הוא ניס-"
"דייייי כבררררררררררר!!!" טאהיונג ניקטע מהצעקה של יונגי כשהניח שג'ימין גרם לו להתעצבן ככה.
"טוב אני הולך לוודא שכולם ישארו בחיים, שלא תחשבו ששכחתי אתכם." הוסוק אמר ויצא מהמטבח.
"אז..איפה ההיינו?" ג'ונגקוק שאל והתקרב לטאהיונג.
"בדרך לסלון." טאהיונג השיב והלך לכיוון הסלון.
"נמשיך מאיפה שעצרנו בערב, אני מבטיח."

☆☆☆

"פאקינג לא פייר!"
"החיים לא פיירים."
וזה הרגע בו טאהיונג גילה עד כמה החיים לא הוגנים, אם להתעלם מהחרא עבר שהיה לו זה הדבר הראשון שהצליח לערער לו את השקט הנפשי שאף פעם לא היה לו.
כן, טאהיונג הפסיד במשחק 'אבן נייר ומספריים' וכרגע נאלץ לעשות כל דבר שהשאר אומרים לו כל עוד הם יוסיפו לסוף המשפט 'זאת חובה.' טאהיונג חייב לעשות את זה ליום אחד שלם.
"אוו יש לי! טאהטאה תשים אודם ותסתובב עם קוקי ברחוב, אה ותיתן לו להפגין חיבה כלפייך מול כולם, גם אם הוא יחליט לאונן לך."
"פחה! ממש ל-"
"זאת חובה."
"פארק ג'ימין תחנק!!!" טאהיונג צעק וניסה להגיע לפרצוף של ג'ימין אבל ג'ונגקוק מנע ממנו.
"אל תדאג, אני לא אעשה משהו מוגזם..." ג'ונגקוק ניחם את טאהיונג שפשוט נאנח עמוקות.
"אתה חי בסרט אם אתה חושב שזה מה שיפריע לי, אני לא שם אודם! חלאה!" טאהיונג שוב ניסה לצוד את הפרצוף היפיפה של ג'ימין אבל ג'ונגקוק היה מוכן ודאג לשמור על הבייבי שלו קרוב אליו.
"טוב טוב נוותר על החובה הזאת."
הקלה? לא.
"תתחיל עם מישהו ותשיג את המספר שלו, זאת חובה."
"מה ניראלך?! זין לא!" ג'ונגקוק התערב.
"חובה~"
"אני הולך לצוד קואלה!" ג'ונגקוק רדף אחרי ג'ימין שנאחז בהוסוק כאילו היה התקווה האחרונה שלו,אוקי.. הוא היה התקווה האחרונה שלו.
"קוקי..זה רק מספר... אל תדאג." טאהיונג ניחם אותו.
"טוב, אבל אתה עדיין מת." ג'ונגקוק הצביע על ג'ימין.
"כןכן מה שתגיד, טאהיונג אתה עושה את זה עוד שעה, עוד שעה כולם פה! יוצאים לטיול!" ג'ימין אמר ורץ לחדר.
"רגע צ'ים!" טאהיונג עצר את ג'ימין.
"אנחנו יוצאים רק כדי להשיג מספר?" טאהיונג שאל, מסבך את עצמו.
"אה לא חשבתי על זה,"
"ממתי אתה חושב?" יונגי קטע אותו.
"בכל מקרה, ניתן לך עוד משימות." ג'ימין התעלם מיונגי וג'ונגקוק הרביץ לטאהיונג על הטימטום.
"פאקינג לא פייר!"
"החיים לא פיירים ילד."

רעאר פרק קצר? אני יודעת ואני ממש מצטערת פשוט הייתי עסוקה וזה...

בזמן האחרון הפרקים יוצאים לי כושלים ולא מצחיקים
אבל פרק הבא זה אמור לצאת לי מצחיק... בכל זאת, טאהיונג הולך לעצבן את קוקי שלנו.

הפרק הזה ללא ספק מוקדש ל: BTStaekook17
💙מקווה שאהבת💙