Let Heaven In- Harry Styles

פרק 23:

פרק 23:

כשהייתי קטנה אמא שלי תמיד אמרה לי לא לתת לגברים לבלבל אותי. ״הם הרי מומחים בזה, תראי לאן זה הוביל אותי מרוב שהייתי מבולבלת ומסונוורת מאהבה.״ היא תמיד הייתה אומרת. אני חושבת שהפחד לתת למישהו להתעסק בראש שלי ובלב שלי בצורה כל כך פגיעה היא זו שמנעה ממני להיכנס למערכות יחסים של ממש.

אז העדפתי להתרחק, לתפוס מרחק בטוח ולא לתת לאיש לשבור את החומות. הרי תועלת אהבה לא מביאה. כולם עוזבים בסופו של דבר, ומי רוצה להרגיש ננטש? אז עדיף להיות לבד מההתחלה, לא להרגיש כאב ולא לתת לזה לחדור מתחת לעור.

אז שמישהו יסביר לי, איך זה שאני שוכבת במיטה וכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה הוא?

אם כל כך נמנעתי מזה כל חיי איך זה שאני מרגישה עצבות שכזו שאופפת אותי? שלא נותנת לי מנוח? הגלגלים במוחי כבר סדוקים והמוח שלי עולה בלהבות. הוא לא יוצא לי מהראש. הדבר היחיד שנמצא במחשבותיי זה הארי, והשיחה שלנו שהייתה רק לפני שעות ספורות.

אני משחזרת במוחי את השיחה שוב ושוב ושוב. אני יודעת שהגזמתי אך באותה נשימה אני יודעת שצדקתי. הארי לא היה מוכן לקבל את האמת, לא היה מוכן להקשיב לה או לראות אותה.

אבל אלו החיים, הם כואבים ואכזריים. ו-90% שהכאב נגרם מאהבה. אני מניחה שה-10% האחרים מתחלקים לכל מיני מחלות. אך אם נרד לשורש העניין יש מחלות שנגמרו מאהבה. אז כל החולים האלו בעצם נכנסים ל-90% שנפגעו מאהבה. הארי הוא דוגמא מוכחת לזה שהכאב שלו נגרם מאהבה. היא מתה הרי, שום דבר שהוא היה יכול לעשות לגבי זה. ובכל זאת, הוא ממשיך ללכת לאזכרות ולהנציח את שמה. אבל איזו תועלת זה מביא? היא כבר מתה, אין לה תיכנונים לחזור.

באיזו תקווה הוא נאחז?

אני מחזיקה את הפלאפון בידיי, להתקשר או לא? מה להגיד? אני מחליטה כנגד זה ומניחה את הפלאפון בחזרה על השידה. בכל מקרה הוא לא יענה. הוא בטח שונא אותי עכשיו, שונא אותי על שהעזתי לגעת לו בנקודות רגישות.

אני לא מאשימה את עצמי בזה שהוא חשף אך הנקודות האלו בפניי, שיאשים את עצמו.

אני קמה מהמיטה, ניגשת לארון ומוציאה שמלה שחורה. מושלמת למסיבה. אני מתחילה במלאכת ההתארגנות ותוך שעה וחצי אני כבר מוכנה לגמרי.

אנחנו בחוץ. המסך שלי היבהב, הודעה מלילי נחשפת.

אני בדרך. החזרתי בקצרה.

ירדתי במורד המדרגות, הכנסתי לתיק קטן מפתחות, פלאפון ותרסיס פלפל קטן. אחרי המקרה עם קייל אני מעדיפה להישמר ולהקדים תרופה למכה.

יצאתי מהבית כדי לפגוש את לילי וברי בתוך המונית מנופפות לי בידיהן להתקדם. נכנסתי לתוך המונית והתיישבתי לצד ברי, שישבה באמצע.