Let Heaven In- Harry Styles

פרק 37:

פרק 37:

הימים הבאים עברו עליי כמו בסרט, ולא סרט מהסוג הטוב. באותו ערב שהארי הודה ברגשותיו כלפיי הפך להיות הערב בו ידעתי שנרקם בינינו משהו חזק. למרות שלא אמרתי לו את אותן מילים בחזרה, היה נראה שלא אכפת לו, כאילו קרא אותי כמו ספר פתוח והחליק את הכל עם נשיקה אוהבת.

כשהגענו לניו-יורק הפלאפון שלי צלצל, מהצד השני קול של בכי נשמע, ״בלייר, את צריכה לחזור לאנגליה דחוף.״ קולה של אימי צרוד.

״מה קרה?״

״זו סבתא, המצב לא טוב.״ היא לחשה בכאב, יכולתי להרגיש את אותו כאב חוצה את גופי לשתיים.

לאחר כמה שעות מצאנו את עצמנו בשדה תעופה, ארוזים ומוכנים לעלות על המטוס הבא ללונדון.

כבר כמה ימים שסבתא לא מגיבה. היא שוכבת על מיטת בית החולים, עורה הלבן בוהק לאור מנורת החדר, עיניה עצומות בשלווה וגופה רפוי במן תרדמת. קצב נשימותה עולה ויורד בקצב אחיד ואיטי, קצת שמתאפשר בעזרת מכונה שמחוברת אל גופה.

אמא לא הפסיקה לבכות לרגע אחד. רציתי לבכות גם, רציתי לבכות כל כך חזק עד שהעיניים שלי ישרפו. אך משהו בגופי עצר אותי, הרגשתי שנכנסתי לסוג של שוק שלא יכולתי להתנער ממנו.

עכשיו שעת בוקר מוקדמת, שעות הביקור עדיין לא מתאפשרות אך באתי להיות לצידה בכל מקרה. עטפתי את ידה בידיו הרמתי אותה בזהירות, כאילו מפחדת לשבור אותה.

״היי סבתא.״ לחשתי בעדינות, כפות ידיי עוטופות סביב ידה. ״אני יודעת שאת לא מרגישה טוב, אבל רציתי להגיד לך שאת חזקה ואני יודעת שתעברי את זה.״ בלעתי את רוקי, מנסה למצוא את המילים לומר לה.

״בכל מקרה, הרופא אמר שלדבר איתך זה טוב אז אני מקווה שאת שומעת אותי.״ הזעפתי את מבטי לרגע לנוכח הסיטואציה אך המשכתי בכל מקרה. ״זוכרת את זה שטסתי עם הארי סבתא? הכל היה כל כך מושלם, הארי גרם להכל להיות כל כך מושלם.״ חייכתי והחזקתי בתליון ה-H שנתן לי. ״תראי סבתא, תראי מה הוא הביא לי לחג המולד. אני מרגישה כמו ילדה טיפשה שנותנת לעצמה לנדוד לחלומות בהקיץ. זה סוריאליסטי, מה קורה לי?״ השאלה עמדה באוויר, לא בטוחה אם שאלתי את עצמי או אותה.

״ופגשתי את אבא שלי.״ הבטתי בה, כאילו מחכה לפגוש את מבטה ההמום, אך היא נשארה דוממת. ״ונחשי מה סבתא? יש לו משפחה חדשה.״ צחקתי במרירות. ״בת חדשה שהוא אוהב כפי שלעולם הוא לא יאהב אותי.״ אולי זו הייתה האווירה העכורה או אולי פרץ הרגשות שגאה בי, הדמעות התחילו לנזול והשכבתי את ראשי על בטנה של סבתא, מחפשת את הנחמה שהיא לא יכולה לתת לי. ״לעזאזל סבתא! תתעוררי! אני צריכה אותך!״ התפרצתי ואחזתי בכותנת בית החולים שלבשה בחוזקה.

״בלייר.״ קול צרוד נשמע מאחוריי.

המשכתי לבכות בהיסטריה, מסתגרת בעולמי הכאוב.