Let Heaven In- Harry Styles

פרק 46- אחרון!

פרק 46 ואחרון!!!

״אני מודה, אני ממש מתרגשת.״ לחשתי ללילי ההריונית לצידי.

״גם אני.״ היא לחשה לי כשבעתה על פניה. ״את קולטת בכלל?״ היא הביטה סביב, אל כל האנשים בקהל.

״פאקינג לא.״ נדתי בראשי.

״אני הולכת להקיא.״ היא לחשה. ״אני חושבת שאני לא מוכנה לזה מספיק.״ היא סידרה את שיערה במהירות.

״בטח שאת מוכנה לזה, הכל קטן עלייך, את לילי- למען השם.״ ניסיתי לעודד אותה.

״אני מתכבד להזמין לשאת את דבריי הבוגרים, קבלו את ליליאן סמית׳!״ מנהל בית הספר קרא ברמקול.

בהתחלה היו המון התנגדויות בנוגע לזה שנערה הריונית תשא את דברי הבוגרים בטקס הסיום. היו כאלה שאמרו שבן אדם ראוי והגון אמור לשאת את הדברים החשובים, ואיך זה הגון להיכנס להריון מגבר בן 30 כשאת עדיין בתיכון? לא- ענק.

אך לילי- בהיותה לילי, לא וויתרה והמשיכה להילחם על תואר נושאת הדברים. בסופו של דבר המנהל נכנע לה ונתן לה את הכבוד. וזה לא שהיו לה הרבה מתחרים גם.

״טקס סיום זה יום גדול לכל איש בחייו. זה היום שבו אתה בעצם מסיים תקופה ארוכה בה חווית את החוויות הלא נשכחות שלך, החוויות אותן תיקח במשך כל ימי חייך- בין אם אלו חוויות טובות או לא. סיום תקופת התיכון לא מסמלת סוף, היא בעצם מסמלת התחלה. היא מסמלת התחלה של משהו חדש, של עתיד חדש.״ לילי הרימה את מבטה אל הקהל ועינייה התקבעו וגופה הקשיח.

עקבתי במבטי אחר מבטה והוריה של לילי ישבו בשורה שלישית, בדיוק מאחוריי אימי. קימטתי את מצחי בדאגה והבטתי בלילי שנראתה מבוהלת.

קדימה לילי תמשיכי! דירבנתי אותה במחשבתי.

היה נדמה שלילי התעשתה על עצמה וחייכה חיוך מובך אל הקהל.

״היום כששואלים אותנו איפה אנחנו רואים את עצמנו בעוד עשר שנים, כולם עונים תשובה הגיונית. ׳אני רוצה להיות רופא.׳ ׳אני רוצה להיות שחקן.׳ ׳אני רוצה להיות שוטר.׳ וכל זה נתפס בצורה חיובית- אנחנו שואפים לעתיד טוב, לעתיד מוצלח. אך אם לרגע נעצום את העיניים וננסה להיזכר ברגע הזה שהיינו ילדים קטנים מלאים בחלומות מתוקים, ברגעים האלו שכל מה שאי פעם רציתי להיות היה נסיכה בארמון יפייפה עם נסיך על סוס לבן, שכל מה שרצית היה לעוף ולראות את העולם מלמעלה, שרצית להיות כוכב רוק ענק ולנגן על הגיטרה הכי מגניבה. האמת היא שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות אחרי התיכון, אני בטוחה שכמעט כולם פה לא יודעים מה הם רוצים לעשות. אנחנו פשוט רוצים לשרוד את הקולג׳.היום מחזור 2015 יוצא לדרך חדשה.אז הנה 60 שניות על מחזור 2015 בתיכון ׳ווטסיייד׳.

2009/08- תלמידים חדשים- שוב הכי קטנים בבית ספר- הצקות בלתי פוסקות-מבאס מבאס מבאס! 2010- מתרגלים לבית הספר- פחות הצקות- כבר לא הכי קטנים- הצלחה! 2011- מנסים למצוא את עצמינו- חברויות חדשות- אהבות חדשות; ״הוא נישק אותי כששיחקנו שבע דקות בגן עדן״- כן ימים של תמימות. 2012- התחלתנו תיכון- שנה של לחץ! מבחנים בכל מקום- עבודות בכל פינה- מורים ממורמרים- פצעונים- ריבים בלתי פוסקים עם ההורים- טעמנו אלכוהול; ״נעים מאוד אני האנגאובר.״ 2013- המירוץ אל הסיום מתחיל- טיול שנתי באוהלים- ״אנחנו לא יוצאים!״ מחאנו- ״אז אל תצאו...״ החזירו- ויכוחים- ועד הורים עקשן- ג׳ייקוב רץ בתחתונים בגשם- ניצחנו פעם ראשונה במשחק בפוטבול- נפרדנו מהבן זוג- מצאנו אחד חדש-טיול שנתי נדחה-טיול שנתי חורפי וגשמי-אין אוהלים. 2014/15- עשינו את זה- הגענו לכיתה המיוחלת-שרדנו- הפכנו למציקים-מבחני סוף שנה- לחץ לחץ לחץ!!!- מרמור- מאבק על מזגנים חדשים; ״תמיד דופקים אותנו, באיזה עולם זה פייר לכל הרוחות?!״ מורה חדש; ״מר סטיילס ממש לוהט״-דפים ועבודות-מגירות מגירות מגירות ועוד מגירות- שיחות אישיות עם המורים- בלבולי שכל- דיונים בלתי פוסקים- משמעויות החיים- איבוד הבתולים- לילי בהריון-שוק! מסכמים את השנה; ״יכול להיות שעוד ייצא משהו ממחזור 2015?״- שביתה מאורגנת ומסמך רפלקציה; מילה טובה וסוכריות לסיום השנה- תכלס היה סופר מרגש- דיבורים על סוף ופרידה- צילומים לספר מחזור- תמונת שכבתית על גג בית הספר- התרגשות- נשף סוף שנה- קלואי ומייקל הוכתרו- לא שוק-געגוע- אהבה ראשונה לעולם לא חוזרת.