Let Heaven In- Harry Styles

פרק 45

רק 45:

נקודת מבט של הארי:

ישבתי בכיתתי בעודי בודק את עבודות הגמר של כיתות י״ב. זכרונות מליל אמש מציפים את ראשי וחיוך קטן ביצבץ על שפתיי.

אתמול הזמנתי את בלייר לדייט מיוחד, ובכן בערך.

אני עדיין המורה שלה ולהזמין אותה לצאת איתי למסעדה יהיה רעיון גרוע כי הסיכויים שמישהו יראה אותנו ביחד היו גבוהים. אז במקום זה הזמנתי אותה אל הדירה שלי ובישלתי לה ארוחה רומנטית- רק לי ולה. זו הייתה הפעם הראשונה בה אני ובלייר היינו בדייט.

כן זה מוזר, בעיקר תוכן יחסינו אבל לא הייתי משנה פסיק מהזמן בו בילינו ביחד במשך כל החודשים האלו. דבר הוביל לדבר וכרגע אנחנו נמצאים במקום שנתנו לעצמנו פשוט להנות מהזמן שלנו ביחד.

היא הייתה כל כך יפה אתמול, ואפילו הודתה ברגע חטוף וכל כך לא בלייר- שהיא התרגשה כל היום בשביל הארוחה הזו. גם אני התרגשתי, לא הייתי בדייט כבר נצח.

אז התיישבנו לצד השולחן כשהגשתי לשנינו צלחות עם ספגטי בלונז, קלאסי לדייט וטעים מאוד לדבריה של בלייר. ישבנו ודיברנו, חלקנו צחוק על כוס יין לבן, חלקנו סודות והעלנו זכרונות.

סוף הערב נגמר בין הסדינים, וההמשך- ידוע.

התעוררנו ביחד ומעולם לא רציתי לא לצאת מהמיטה כמו באותו רגע כשהתעוררתי והיא הייתה בין זרועותי. אך המציאות רצתה אחרת והיינו צריכים לצאת אל הבית ספר. הורדתי אותה בביתה בשביל שתוכל לה ארגן כראוי ובשביל שלא יחשדו שבאנו ביחד.

נענעתי בראשי וחיוכי ירד. אני לא יכול לחכות כבר שהיא תסיים את התיכון.

בתסכול רב המשכתי לבדוק את העבודות כשפתאום שם מוכר תפס את עיניי. לקחתי את העבודה והתחלתי לקרוא.

מגישה: בלייר קתרין מונסון.כיתה י״ב, מר סטיילס- ספרות.

׳כשהתבקשתי לכתוב דבר אישי מחיי שמזכיר את סיפורם של רומיאו ויוליה, נלחצתי. מעולם לא מתתי בשביל מישהו או מישהו מת עבורי. מעולם לא אהבתי כמו רומיאו ויוליה, מעולם לא האמנתי באהבה כזו. אז כשניסיתי לכתוב משהו עצמתי את עיניי ונעלתי את נעלייה של יוליה.החוויה שלי אומנם פחות טרגית משל רומיאו ויוליה אך יפה וצלולה באותה המידה. תמיד תהיתי לעצמי איך זה מרגיש, אהבה ללא גבולות- כזו שתעשה הכל בשבילה, אפילו תמות. זה תמיד היה נראה לי הזיה, סיפורי אגדות שיכולים לקרות רק באיזה ספר או סרט. אז בעודי עוצמת את עיניי פניו נגלות אליי מתוך החשכה, זה נשמע מוזר ואולי אפילו קצת מלחיץ, אבל אני לא יכולה לעצור את זה. הכל מרגיש כמו מבול של רגשות שעוטף ומסחרר אותי באותה נשימה. כל כך הרבה רגשות; כעס, קנאה, טירוף, עצבות, כאב אלו הכל רגשות שליליים ובכל זאת איך כל זה הופך להיות למשהו חיובי? אומרים תמיד ששלילי ושלילי יוצרים ביחד חיובי, שאם נחבר מספר שלילי עם מספר שלילי התוצאה תצא חיובית או לפחות ככה גברת ג׳והנסון אמרה לנו אי שם בכיתה ח׳, אני לא יודעת אני אף פעם לא מקשיבה לה. בכל מקרה, אני שלילי. גם הוא שלילי. נשמתו השבורה והמצולקת, נשמתו הכל כך יפה והכל כך הרוסה. הוא שלילי בכל כך הרבה מובנים וגם אני. אבל ביחד יצרנו משהו חיובי. יצרנו את הרגש שעל פי הארי פוטר הוא הרגש הבלתי מנוצח. הרגש שתמיד מנצח בסיפורי האגדות ששובר כל קללה שהיא. הרגש הכי אמיתי וכנה שיש, הוא יכול לבנות אותך ויכול להרוס אותך.יצרנו אהבה. אז אהבתי אותו, אני עדיין אוהבת וכנראה שתמיד אוהב. הוא לימד אותי לאהוב. הוא לימד אותי איך לאהוב אותו.אני זוכרת שהייתי ילדה וסבתא שלי לקחה אותי למחזה רומיאו ויוליה, בתור ילדה עם שן קדמית חסרה שאהבה ללבוש שמלות ולחשוב שאני מינימום סינדרלה הסיפור היה נראה לי כל כך מדהים. כל כך עמוק. אני זוכרת שסבתא שלי הייתה מושיבה אותי על הברכיים שלה וקולעת את שיערי לשתי צמות, היא הייתה נושקת את ראשי ואומרת לי שרומיאו ויוליה הם דמויות שנכתבו מכאב, אני הכותבת של הסיפור שלי ואני אכתיב איך הסיפור שלי ייראה.אז כשהבטתי בעיניו הירוקות והכאובות החלטתי לכתוב לנו סוף שמח. כי אין בעולם מישהו שמגיע לו סוף שמח כמו שמגיע לו.אז האהוב שלי יאהב אותי, ויצטרך אותי וילחם למעני. ואני אוהב אותו לנצח. אני צריכה אותו בכל דקה. והמלחמה שלו תמיד תהיה המלחמה שלי גם. אנחנו אחד. שתי נשמות חצויות ובודדות שמצאו זה את זו. בדרך אל הסוף השמח שלי אני בטוחה שיהיו המון מכשולים- אך בדרך מאוד לא אופיינית לי אני מחליטה לא לוותר. אני אלחם עליו עד היום האחרון. אני אלחם על מה שבנינו ביחד עד לסוף השמח שלנו. ואני אוהב אותו עד שאמות- כי אם אני אמות אני רוצה למות בידיעה שאהבתי והרגשתי נאהבת על ידו. בדיוק כמו שיוליה הרגישה על ידי רומיאו.׳