Let Heaven In- Harry Styles

פרק 25:

רק 25:

״בלייר? את איתי?״ הארי שאל ודאגה ניכרת בקולו.

אני קפואה. לא יודעת איך להגיב למצב שנכנסתי למצב של קיפאון מוחי.

״בלייר.״ הארי הרים את קולו, מנסה ללכוד את תשומת ליבי לשווא.

הוא נאנח וקם ממקומו עושה את דרכו לעברי וסובב את כיסאי כך שפני מופנות לעברו, הוא לקח את רגליי ועטף אותן סביב מותניו והרים אותי על השולחן כך שהיינו בגובה עיניים. הוא תפס את פניי בידיו והרים את מבטי אל שלו ועיני פגשו בעיניו.

״היי...״ הוא לחש. ״את בסדר?״ הוא שאל ועיניו הירוקות שטופות דאגה.

״לא.״ עניתי.

״חשבתי שתתרגשי, זה לא היה קל למצוא אותו.״ הוא חייך בסרקסטיות.

״להתרגש?״ גיכחתי במרירות. ״אני כולי מרוגשת איך אתה לא שם לב?״

״בלייר, זה לא הזמן.״ הוא נתן לי מבט מזהיר.

״איפה הוא נמצא?״ שאלתי, מתעלמת ממנו.

״באמריקה, הוא גר בטקסס.״ הוא ענה וליטף את פניי בעדינות.

״בטקסס? מה לעזאזל נאבד לו בטקסס?״ הרמתי את גבותיי בפליאה.

טקסס? מה הוא רועה צאן וקאובוי בשעות הפנאי?

״לא יודע, אבל שם הוא גר ולשם אנחנו הולכים.״ הארי אמר בהחלטיות.

״מה? לא.״ אמרתי בנענוע ראש מופרז.

״בלייר, זה לא נתון לוויכוח. תגידי לאמא שלך שאת הכריסמס הזה את לא עושה בבית.״ הארי העביר קבוצת שערות סוררת למאחורי אוזני וחייך ברוגע.

״למה דווקא בכריסמס?״ שאלתי והוצאתי את שפתי ברוגז.

״בגלל שזו החופשת לימודים הכי קרובה.״

״כמובן.״ גילגלתי את עיניי.

״תפסיקי.״ הוא מצמצץ בעצבנות.

״סליחה.״ התנצלתי.

״בלייר בייב, תפסיקי לדאוג יהיה בסדר.״ הוא אמר ונישק את הקמטים שנוצרו על מצחי. ״את לא תהיי לבד בזה.״ הוא מלמל כנגד מצחי ועטף זרוע אחת שלו בסביב גבי, מצמיד את ראשי אל חזהו.

״הלוואי שהייתי יודעת למה זה כל כך חשוב לך.״ לחשתי.

הארי לא ענה. הוא נשאר דומם בזמן שאצבעותיו מברישות את שיערי בעדינות.

״קדימה, אני אקח אותך הביתה.״ הארי אמר לאחר כמה דקות של דממה מוחלטת בין שנינו.

״אוקיי.״ הסכמתי.

הארי תפס במותני והוריד אותי מהשולחן. עמדתי מולו והוא שלח אליי חיוך חצוף. לפני שהבנתי מה פשר מבטו הרגשתי את ידו נוחתת על ישבני.