נקודת מבט טיילר:
"מי שמגיע אחרון ביצה רקובה!" קול שנשמע לי די מוכר צעק.
רצתי הכי מהר שיכולתי אבל האיש בעל הקול המוכר הגיע ראשון.
"קטנה, את ביצה רקובה." האיש התכופף לעברי ופרע את שערי.
"אני לא קטנה אני עוד מעט בת שבע!" אמרתי צועקת בהתרגשות, והאיש צחק.
"אני אוהב אותך, טיילר שלי."
קמתי בבהלה וראיתי שאני בחדר שלי על המיטה שלי.
מה זה החלום המוזר הזה?
ראיתי שיש עדיין חושך בחוץ והרמתי את ידי אל עבר השידה כדי לראות מה השעה בפאלפון.
רציני? השעה 3:27 ואני ממש לא עייפה.
לפתע הרגשתי תחושת צמא כזאתי אז החלטתי לרדת למטבח לשתות מים.
ירדתי במדרגות ונעצרתי מיד ששמעתי רעשים מהמטבח.
"ורוניקה, אני לא יודע מה לעשות. כל יום הוא שולח אליי למשרד אנשים שלו, הוא רוצה אותה בחזרה." אבא שלי אמר לאמא שלי בקול דואג.
על מה הם מדברים בשעות כאלו מאוחרות?
הרגשתי כל כך מבולבלת, למה הם לא אומרים שמות? זה היה יותר קל להבנה.
"מיצ', אל תתן לו לקחת אותה, היא הבת היחידה שלנו, בבקשה. אני יודעת שזו הייתה טעות לברוח משם למרות שהוא הזהיר אותנו לא לעשות את זה, אבל לא הייתה לי הסבלנות להקשיב לילד בן חמש עשרה!" אמא שלי אמרה מיואשת לאבי.
רגע. סטופ. הם מדברים עליי. מי רוצה לקחת אותי?
"ורוניקה, עברו עשר שנים והילד בן החמש עשרה הזה כבר בן עשרים וחמש ושולט במאפיה של כל אירופה!" אבא שלי צעק גם הוא בייאוש.
מה הולך פה? בבקשה שגם זה חלום.
באתי לעלות חזרה לחדר ובטעות החלקתי על המדרגה ונפלתי בנחיתה רועשת.
ההורים שלי מהר הסתובבו אל מקור הרעש והיו המומים לראות אותי.
"מה את עושה פה?!" אבא שלי צעק עליי ואני התכווצתי במקום.
אמא שלי אחזה בידו של אבי כדי להרגיע אותו.
לאבא שלי יש בעית עצבים קטנה. ורק אמא שלי יכולה להרגיע אותו. זה פשוט נוראי.
"מה שמעת בידיוק?" אמא שלי שאלה אותי וקמט הדאגה שעל מצחה הופיע.
"הכל, שמעתי הכל." מילמלתי בשקט, לא מעזה לשקר להוריי. אני אדם מוסרי וכנה.
"לא לימדו אותך לא לצוטט לשיחות של אחרים? ילדה חוצפנית!" אבא שלי צעק והתקדם לכיווני ותוך שניות הועפתי כמה מטרים הצידה בזמן שהלחי שלי פועמת בכאב.
אבא שלי סטר לי. פעם ראשונה שהוא הרים עליי יד.
"מיצ', מה עובר עלייך?" אמא שלי צעקה על אבי שהיה עצבני ואחרי שנייה היה בעינייו חרטה.
"לא התכוונתי להקשיב לשיחה שלכם, פשוט חלמתי חלום וקמתי בבהלה, ואז הייתי צמאה אז ירדתי לשתות מים ואז שמעתי אותכם מדברים. מתי לעזעזאל תכננתם לספר לי את כל זה?" אמרתי בשקט בוכה.
אמא שלי מהר חיבקה אותי חיבוק חם וגם אבא שלי הצטרף. הפעם האחרונה שקיבלתי חיבוק מהם זה ביום הולדת שמונה.
"אנחנו בחיים לא ניתן לא לקחת אותך טיילר, אנחנו מבטיחים, תזכרי את זה."
דייייי אני מאוהבת בפרק הזהההה❤❤❤
מידע מעניין יש לנו בפרק הזה, לא ככה?
תהנו ושבת שלום💕
YOU ARE READING
𝚁𝚎𝚖𝚎𝚖𝚋𝚎𝚛 𝙼𝚎
Romance☆הושלם☆ מקום #1 בחטיפה בתאריך 10/1/19 מקום #2 במתח בתאריך 31/1/19 "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי רועדת. "את באמת לא זוכרת אותי?" אמר בייאוש ובעצב. "אני הייתי בת 6 אני באמת לא זוכרת, אני לא מכירה אותך, בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת." אמרתי בוכה. "אז אני מב...
