נקודת מבט טיילר:
רצתי מהר לכיוון הדלת מתכננת לברוח מהמקום הזה, אך לא רצתי מהר מספיק.
הוא תפס אותי בידו, אף הפעם זו הפעם הראשונה שהגבתי על זה.
"תעזוב אותי ברגע זה!" צעקתי עליו מנסה להעיף אותו ממני.
"שלא תעזי לצעוק עליי, ילדה חוצפנית שכמותך!" צעק עליי ותוך שנייה הלחי שלי הייתה אדומה וכאובה.
הוא סטר לי.
"אתה לא תרביץ לי ולא תדבר אליי בצורה כזאת! אבא שלי בבית חולים ואין לי מושג מה קורה איתו, ואני כמו טיפשה ממשיכה להישאר פה איתך!" צעקתי עליו ומצביעה עליו בעצבים.
"הייתי צריך לדבר אלייך ככה ממזמן, הייתי יותר מידי נחמד איתך, כנראה כבר שחכת מי אני.
אז אני אזכיר לך, כל המאפייה של אירופה שלי! אני שולט בה! ואת ממש לא רוצה שאני אתנהג אלייך כמו שאני מתנהג עם אנשים שכבר לא איתנו בגלל שעיצבנו אותי כמו שאת מעצבנת אותי עכשיו!" צעק עליי והתכווצתי כולי.
באמת שכחתי.
הוא רוצח.
אני לא יכולה להישאר פה יותר, לא אכפת לי כבר משום דבר, אני רוצה לראות את אבא שלי.
מצאתי רגע שהוא כבר איבד את הריכוז שלו בי ולקחתי את רגליי ודפקתי ריצה לעבר הדלת.
למזלי הגעתי אל הדלת, פתחתי אותה במהירות והמשכתי לרוץ הכי מהר שיכולתי, לא חשבתי על ההשכלות של זה אם הוא יתפוס אותי.
חשבתי שבאמת היה יכול להיות בינינו משהו אמיתי, היה שם משהו.
אבל הוא הרס אותו.
המשכתי לרוץ לעבר השער אבל בלמתי את עצמי במהירות.
אני כזאת טיפשה.
מול השער עומדים חמישה שומרים שמחכים לתפוס בורח או מסתנן.
הרגשתי לפיתה כואבת ביד שלי וראיתי את רוי עצבני ואת הוריד שעל המצח שלו מתבלט.
זה ממש לא טוב.
"באמת חשבת שתצליחי לברוח? אה טיילר? חשבתי שאת הרבה יותר חכמה, כנראה שטעיתי.
את באמת חושבת שאני צריך איכשהו או מתישהו לדאוג שתברחי לי עם כמות כזאת של שומרים?
לא נראה לי." הוא אמת בעצבים והיה בקולו גם זלזול.
"אני רוצה לחזור הביתה. עכשיו, בבקשה." אמרתי דורשת אבל נשארת מנומסת.
"לא." הוא אמר והרים אותי על כתפו כמו שק תפוחי אדמה וסימן לשומר אחד לבוא איתו.
"תוריד אותי! תוריד אותי עכשיו! אני צריכה לראות את אבא שלי." אמרתי כועסת דורשת שיוריד אותי ודופקת לו אגרופים בגב ולא נראה לי שמזיז לו בכלל.
"תוריד אותי! אני רוצה לחזור הביתה אני לא רוצה להיות פה יותר." אמרתי מתחילה לבכות והוא בשלו.
"אני צריכה לראות את אבא שלי בבקשה" אמרתי מתפרקת על הגב שלו ובוכה.
פתאום הרגשתי שאני כבר לא תלויה על גבו יותר אלה על משהו נוח יותר. מיטה.
אני בחדר שלו.
ישר קמתי מהמיטה אך שבאתי לרוץ לעבר הדלת לא מתייאשת מלברוח, רוי אחז בי חזק ולא שחרר אותי.
"אני רוצה לחזור הביתה!" צעקתי מנסה להעיף אותו ממני אך ללא הצלחה.
"תחזיק אותה רגע, אני כבר בא." רוי אמר לשומר שבא איתנו, השומר הנהן ורוי הלך ומבלי ששמתי לב כבר הייתי באחיזתו של השומר.
"בבקשה תשחרר אותי, אני צריכה לראות את אבא שלי." אמרתי מנסה לשכנע את השומר לשחרר אותי.
אחרי דקה רוי חזר עם צמר מטפחת בידו בידו, ישר התחלתי להיאבק יותר וצעקתי.
"לא! תשחררו אותי! אני צריכה לחזור הביתה! אני צריכה לראות את אבא שלי!" צעקתי בזמן שרוי סימן לשומר הזה לעזוב אותי, השומר עזב אותי וישר התחלתי להיאבק אבל שוב ללא הצלחה.
רוי הניח אותי על המיטה והתחלתי לבעוט בו עם רגליי.
"תשחרר אותי!אני צריכה לחזור הביתה!" צעקתי בהיסטריה והוא קירב את המטפחת לפניי והצמיד אותה לאפי ולפה שלי.
לאט לאט תנועתיי הפסיקו וצעקותיי הופסקו.
הכל שחור.
פרק לא וואו, פרק הבא לא צפוי בכלל.
אני מצטערת שלקח לי זמן להעלות פרק פשוט, היה לי לימודים וזה.
סליחה.
מקווה שאהבתם תהנו❤
YOU ARE READING
𝚁𝚎𝚖𝚎𝚖𝚋𝚎𝚛 𝙼𝚎
Romance☆הושלם☆ מקום #1 בחטיפה בתאריך 10/1/19 מקום #2 במתח בתאריך 31/1/19 "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי רועדת. "את באמת לא זוכרת אותי?" אמר בייאוש ובעצב. "אני הייתי בת 6 אני באמת לא זוכרת, אני לא מכירה אותך, בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת." אמרתי בוכה. "אז אני מב...
