נקודת מבט טיילר:
"למה את צריכה תחבושת, נסיכה?" הוא אמר מלטף את פניי, ומשום מה הרגשתי שזה נכון.
להגיד לו או לא להגיד לו?
רגע, הוא אמר שהוא יודע הכל עליי אז איך הוא לא יודע על זה?
אוי! אני לא סובלת להיות במצבים כאלה.
"אני אצטרך לחכות עוד הרבה זמן, אה, קטנה?" אמר מרים את סנטרי בעדינות.
"לפני חודשיים הייתי בבית חולים..." אמרתי בשקט מחכה לראות את תגובתו.
"על מה את מדברת לעזעזאל? איזה בית חולים?" הוא שאל עוזב במהרה את סנטרי ומאגרף את יידיו.
"אתה אמרת שאתה יודע הכל אבל.." אמרתי טיפה פוחדת מהתגובה שלו.
"את זה לא ידעתי!" הוא צעק מכה את השידה שהייתה לידו.
"מספיק, אתה כבר פצעת את עצמך ביד הזאת." אמרתי לחוצה.
למה אני דואגת לו? הוא חטף אותי.
"למה היית בבית החולים? ואל תשקרי לי, טיילר." הוא אמר בטיפה איום.
"היה מקרה בבית ספר שכמה ילדים התחילו להרביץ לי פה ושם, ואז איבדתי את ההכרה, ומצאתי את עצמי בבית חולים עם צלעות שבורות, יד שבורה, רגל שבורה ואף שבור ועוד מלא סימנים כחולים על כל הגוף." מילמלתי בשקט אבל אני בטוחה שהוא שמע.
"ואני צריכה כל ערב אחרי מקלחת לשים את המשחה שלי ותחבושות חדשות ובגלל שלא היה לי עכשיו אז שמתי את התחבושת הישנה ואין לי משחה." אמרתי מסבירה למה אני צריכה את התחבושות.
"א- אפשר לראות את הסימנים שלך בבקשה?" הוא שאל המום ממה שסיפרתי.
"אבל אני אצטרך להוריד את הפוטר.." מילמלתי מבוישת.
"תאמיני לי שזה הדבר האחרון שאני חושב עליו כרגע." הוא אומר עם מבט רך.
העיניים האלה.
אני זוכרת אותן. ומשום מה אני יודעת שאני צריכה לסמוך עליו.
"אוקיי." אמרתי בשקט וראיתי אותו מסתכל אל תוך עיניי.
הורדתי את הפוטר בזהירות וסובבתי את גופי כך שהוא רואה את רק את גבי ואת כתפיי.
שמעתי את ההשתנקויות שלו.
"מי הם הילדים המפגרים האלה שעשו לך את זה?" הוא אמר המום לגמרי.
"אני לא זוכרת כל כך זה היו מלא בנים שפשוט הרביצו לי, לא הכרתי אותם בכלל." אמרתי מלבישה בחזרה את הפוטר על גופי.
"אני כל כך מצטער על מה שעברת, אני הייתי כל כך עסוק בדברים אחרים ואני הפסקתי לכמה ימים לפקח עלייך ופש-" הוא התחיל לומר אך קטעתי אותו.
בחיבוק.
זה הרגיש לי כל כך נכון.
הוא החזיר לי חיבוק ועמדנו ככה איזה שתי דקות בערך עד שאני ניתקתי את החיבוק.
"אז יש לך תחבושות?" שאלתי מחייכת חיוך מבויש.
"יש לי תחבושות וגם ניראלי את המשחה שאת מדברת עליה" הוא אמר מחזיר לי חיוך.
הוא סימן לי לעלות אחריו במדרגות והגענו לקומה השלישית.
כמה קומות יש בבית הזה?
נכנסנו לחדר האחרון במסדרון, הוא היה גדול טיפה יותר גדול מהחדר שלי וזה היה נראה חדר של גבר.
יש סיכוי שזה החדר שלו?
"ברוכה הבאה, לחדר שלי." הוא אמר וסימן לי לשבת על המיטה.
ישבתי על קצה המיטה בזמן שהוא נכנס לחדר קטן שנמצא בתוך החדר.
חדר האמבטיה, כנראה.
אחרי פחות מדקה הוא חזר עם תחבושות ומשחה.
הורדתי שוב בזהירות את הפוטר והוא מרח את המשחה על צלעותיי ואחר כך חבש עם התחבושת.
כך הוא עשה גם עם היד והרגל.
ראיתי שהוא לא דיבר בכלל והיה נראה די עצבני.
למה הוא עצבני?
אחרי שהוא סיים הוא החזיר את הדברים לחדר האמבטיה ושטף את יידיו ובא לצאת מהחדר.
" בבקשה אל תלך, בבקשה? אף אחד לא היה איתי כל כך הרבה זמן בעבר.
שאני מסתכלת עלייך אני יכולה להרגיש את זה ואני מסתכלת עלייך ואני...
אני בבית." אמרתי מה שחשבתי בשעה האחרונה.
אני זוכרת אותו.
אני באמת זוכרת.
הוא הסתכל עליי במבט שלא כל כך הצלחתי לפענח ופשוט יצא מהחדר.
אני כל כך מטומטמת.
אוווו אני אוהבת את הפרק הזההה.
גיליתי שאני שונאת מטרות אז אני לא אעשה יותר אבל בבקשה תצביעו!
מקווה שאהבתם תהנו💗
YOU ARE READING
𝚁𝚎𝚖𝚎𝚖𝚋𝚎𝚛 𝙼𝚎
Romantik☆הושלם☆ מקום #1 בחטיפה בתאריך 10/1/19 מקום #2 במתח בתאריך 31/1/19 "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי רועדת. "את באמת לא זוכרת אותי?" אמר בייאוש ובעצב. "אני הייתי בת 6 אני באמת לא זוכרת, אני לא מכירה אותך, בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת." אמרתי בוכה. "אז אני מב...
