נקודת מבט טיילר:
התעוררתי למרגש ליטופים בלחיי, פקחתי את עיניי והדבר הראשון שעיניי קלטו- רוי.
"בוקר טוב, נסיכה." הוא אומר ברכות.
נאנחתי בעצבים והתיישבתי וקלטתי שאנחנו עדיין במטוס.
"אתה יודע שאני שונאת שאתה קורא לי נסיכה." אמרתי מכה בכתפו והוא צוחק.
"אני יודע, אני יודע, אבל את באמת הנסיכה שלי" הוא אומר מנשק בקצרה את שפתיי.
"אנחנו הגענו?" שאלתי בסקרנות ובהתרגשות.
"כן הגענו לאנגליה, אנחנו עוד חמש דקות מגיעים למקום שבו המטוס שלי יוכל לנחות בו ומשם ניסע ברכב עד לבית שלך." הוא אמר בחוסר חשק.
הוא ממש שונא את העובדה שאני חוזרת לבית שלי ולא נשארת אצלו בפריז.
הנהנתי בהבנה והוא יצא מהחדר.
איזה בן אדם עצבני.
התיישבתי על המיטה בעייפות והושטתי את ידיי אל הנעליים שלי אך הייתי ממש טיפטיפונת רחוקה, ניסיתי להושיט את ידיי רחוק יותר.
בחבטה רועמת נפלתי על הרצפה.
הייתי כבר קמה מהמיטה וזהו, העצלנות שלי תהרוג אותי בסוף.
רוי נכנס במהירות בלחץ לתוך החדר.
"מה קרה לעזעזאל?!" הוא שאל מבולבל.
"הייתי עצלנית מידי בשביל לקום מהמיטה, אז ניסיתי להגיע לנעליים מבלי לקום, וזאת התוצאה." אמרתי נבוכה ומרשה לעצמי לצחוק עליי.
רוי נאנח והתיישב על הרצפה והתחיל לנעול את נעליי במהירות.
"אני יכולה לעשות זאת לבדי." אמרתי מתעקשת.
"זה לא נראה ככה." הוא אמר מסיים לנעול את שתי נעליי.
וואו הוא באמת מהיר.
"קדימה, בואי." הוא אמר אוחז בידי ומלווה אותי החוצה מחדר השינה ומהמטוס עצמו.
יצאתי החוצה וראיתי שבוקר, גם שיצאנו היה בוקר. הפרשי השעות.
הלכנו במשך זמן של פחות מדקה ואז רכב גדול ושחור עצר לידנו ורוי ישר פתח את הדלת של המושבים האחרים וסימן לי להיכנס.
נכנסתי בהיסוס והתיישבתי והוא נכנס במהירות אחריי.
הוא הבחין בחוסר נוחות שלי, ואחז בידי.
הפנתי את מבטו אליו וגם הוא אליי.
חייכתי אליו בהוקרת תודה והוא החסיר לי חיוך אוהב.
אחרי נסיעה של כמה דקות הגענו לרחוב מוכר עם אחוזה מוכרת.
הבית שלי.
שהרכב עצר אני ישר פתחתי את דלת הרכב ויצאתי בריצה אל עבר השער.
פתחתי את השער עם הקוד שרוב חיי זכרתי אותו ולא נראה לי שאשכח אותו אי פעם.
רוי אחרי מנסה להשיג את הקצב שלי.
הגעתי אל הדלת אך היא הייתה סגורה.
איך שחכתי. היא תמיד סגורה.
טיקטקתי במהירות על הדלת ורוי מסתכל עליי בהבעה שלא ניתנת לפיענוח, אחרי שניות ספורות פרצוף חם ואוהב פותח לי את הדלת.
"אליסיה! כמה שהתגעגעתי!" אמרתי מחבקת את האישה השנייה החשובה בחיי, העוזרת בית, האמא השנייה שלי.
"ילדה קטנה שלי, כמה גדלת!" היא אמרה מהדקת את חיבוקנו.
"לא הייתי פה רק חודש וחצי." אמרתי צוחקת על המשפט המוזר שאמרה.
היא הכניסה אותי ואת רוי אל תוך הבית, ואז הובילה אותנו לסלון המרכזי והושיבה אותנו שם.
"אחלה בית יש לך" הוא אמר באדישות.
"את משווה את הבית שלי לבית שלך? אם כן שלי מעוצב יותר יפה, שלך מעוצב בצורה משעממת." אמרתי מנסה להעיף מעליו את האדישות הזאת.
"ממש לא, שלי מעוצב בצורה מסודרת ושלך בצורה מבולגנת." הוא אמר בקצת שעשוע.
הצלחתי.
"אבל שלך משעמם." אמרתי חוזרת על דבריי.
"טיילר!" שמעתי את קולה של אימי מפתח הסלון.
קמתי אלייה במהירות ובהתרגשות ורצתי אלייה ואז חיבקתי אותה חיבוק חזק.
כמה שהתגעגעתי הביתה.
"אמא." אמרתי בוכה מהתרגשות, נכון שאנחנו בקושי רואות אחת את השנייה בלי קשר אבל הייתי חייבת אותה, היא אמא שלי.
"ורוניקה, כמה טוב לפגוש אותך, שנים." רוי קם מהספה וניגש אל אימי.
אימי החווירה מפחד ואחזה בי חזק יותר, מפחדת שאלקח לה שוב.
"נעים מאוד." אימי אמרה בקרירות לוחצת את ידו.
"רגע, אמא איפה אבא?" שאלתי את אימי ופנייה לא לבשו שום הבעה.
מה קרה לאבא של טיילר? מתרגשים מהאיחוד?
מקווה שאהבתם תהנו❤
YOU ARE READING
𝚁𝚎𝚖𝚎𝚖𝚋𝚎𝚛 𝙼𝚎
Romance☆הושלם☆ מקום #1 בחטיפה בתאריך 10/1/19 מקום #2 במתח בתאריך 31/1/19 "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי רועדת. "את באמת לא זוכרת אותי?" אמר בייאוש ובעצב. "אני הייתי בת 6 אני באמת לא זוכרת, אני לא מכירה אותך, בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת." אמרתי בוכה. "אז אני מב...
