נקודת מבט טיילר:
התעוררתי למרגש בחילה שעולה מבטני הישר אל גרוני, וקמתי במהירות והרגשתי מסוחררת לחלוטין.
רצתי במהירות אל עבר השירותים שנמצאים בחדר השינה ולא הפסקתי למעוד.
פתחתי במהירות את דלת השירותים והתכופפתי במהירות אל האסלה ורוקנתי את תכולת בטני, הטעם בגרוני ובפי היה מר ומגעיל ברמות מטורפות.
למה על הבוקר אבל?
"טיילר, מותק? את מרגישה טוב?" אימי נכנסה אל השירותים רואה אותי ישובה על הרצפה ופניי פונות אל האסלה, ועל פנייה מבט מודאג.
"אני-" התחלתי לומר אך הרגשתי את הקיא עולה מבטני שוב הישר אל גרוני ואני שוב מקיאה.
"בסדר-" המשכתי לומר אך פניי מצאו את מקומם שוב בתוך האסלה והטעם המר המשיך להיות בפי.
"גמור." סיימתי לומר סוף סוף את המשפט המורכב בסך הכל משלוש מילים.
"טיילר, חומד, שנינו יודעות טוב מאוד שאת לא 'בסדר גמור' אני ואבא באנו לפה מלונדון כדי להיות איתך ולדאוג לך, ואל תשכחי שאני אמא שלך אני תמיד אדע אם את משקרת, למרות שאפילו מישהי בת תשעים יכולה להבחין שאת לא בסדר גמור, את אולי ב-" אמא שלי אמרה וגם באה עוד משפט אך קטעתי אותה במהירות לפני שתפלוט דברים שאינם נכונים.
"לא, אמא." אמרתי מתעצבנת קמה מהרצפה ויוצאת מהשירותים.
"מאיפה את יודעת שלא? את בכלל לא בדקת טיילר!" אמא שלי אמרה את זה יוצאת אחריי בנסיון לשכנע אותי אך ללא הצלחה.
"אמא אני לא בהריון!" אמרתי בקול ובהחלטיות, יורדת למטה אל עבר המטבח כי רעב מוזר תוקף אותי.
אמא שלי מגיעה אחריי למטבח כי גם היא מן הסתם צריכה לאכול ארוחת בוקר.
שנינו מתיישבות אחת אל מול השנייה והעוזרת מתחילה להניח כל מיני מטעמים טעימים שרק בא לי לנגוס בהם.
התחלתי להעמיס לעצמי בצלחת הרבה אוכל ופתאום כל האוכל נראה לי טעים אז העמסתי הכל מהכל.
התחלתי לאכול ואכלתי במהירות והאוכל שבצלחת שלי לאט לאט נגמר.
"המחזור שלך מאחר?" אימי שאלה אותי שוב באותו הקשר.
"שוב זה? המחזור שלי מאחר רק ביומיים שלושה." אמרתי מעמיסה לי עוד אוכל ואימי מסתכלת על הצלחת שלי בחיוך.
אני מצחיקה אותה?
"ממתי את אוכלת עוגות שוקולד? או עוגות בכלל?" אמא שלי שואלת אותי ורק עכשיו שמתי לב שמילאתי את הצלחת שלי בעוגות שוקולד.
"מעכשיו?" אמרתי ושאלתי תוך כדי ואמא שלי קמה מהשולחן.
אחרי דקה בערך אימי חזרה ובידייה קופסא קטנה.
"לא, בשום פנים ואופן לא." אמרתי מסרבת להיבדק.
"טיילר, אני מבקשת ממך, תעשי את זה בשבילי, רק לנסות." אימי אמרה בהתחננות, נאנאחתי בהסכמה ואימי חייכה חיוך גדול של ניצחון.
לקחתי את הקופסא בחשש מידייה של אימי והיא באה איתי לשירותים שהיו יחסית קרובים לפינת האוכל.
נכנסתי אליהם ואימי חיכתה לי מחוץ לדלת.
"אז מה עושים בעצם?" שאלתי בכנות כי באמת אין לי מושג מה לעשות עם הבדיקה הזאת.
"תפתחי את זה קודם ואז תעשי על זה פיפי, זה קל יחסית." אימי אמרה מבעד לדלת.
פתחתי את האריזה וראיתי משהו שדומה למד-חום עם פסים.
אוקיי, נזרום עם זה.
עשיתי פיפי, במזל היה לי פיפי באותו זמן אז זה די טוב.
"עשיתי, מה עכשיו?" שאלתי רואה שלא קורה שום דבר.
"עכשיו את צריכה לחכות, אם יש לך פס אחד- את לא בהריון, אם יש לך שני פסים- אז מזל טוב את אמא ואני סבתא וזה אומר שאת בהריון מן הסתם." אימי אמרה ושמעתי את קולה הנרגש.
חיכיתי כמה שניות ונראה שדקה ואפילו טיפה יותר ואז הסתכלתי על הבדיקה.
"אמא?" שאלתי בקול רועד.
"אני פה מותק, הכל בסדר?" אימי שאלה בדאגה.
"את סבתא." אמרתי מסתכלת שוב אל הבדיקה ורואה שני פסים.
וואייי מצטערת על העיכוב העצום הזה.
אבל תתעודדו היא בהריון! איך נראה לכם שרוי יגיב?
תכתבו לי בתגובות את דעתכן ומי שתהיה הכי קרובה, תפורסם בפרק הבא.
מקווה שאהבתם תהנו💖
YOU ARE READING
𝚁𝚎𝚖𝚎𝚖𝚋𝚎𝚛 𝙼𝚎
Romansa☆הושלם☆ מקום #1 בחטיפה בתאריך 10/1/19 מקום #2 במתח בתאריך 31/1/19 "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי רועדת. "את באמת לא זוכרת אותי?" אמר בייאוש ובעצב. "אני הייתי בת 6 אני באמת לא זוכרת, אני לא מכירה אותך, בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת." אמרתי בוכה. "אז אני מב...
