All Your Glory (מתורגם)

פרק 6

כשג'ימין מתעורר בבוקר, הוא מוצא את הצד הימני של פניו כואב. הכאב הוא הדבר הראשון שהוא מבחין בו. הוא נאנק כשראשו פועם, לחיו נפוחה ומעוכה על חזהו של מישהו אחר. העיניים שלו מרגישות רגישות כאילו בכה שעות על גבי שעות, מעקצצות כשהוא ממצמץ כמה פעמים.

הוא מבחין בסביבה שלו כשהוא מציץ בחדר השינה, במקום המוכר. כשהוא מביט למטה ומוצא את ג'ונגקוק ישן מכורבל אליו, פיו פתוח מעט בשינה העמוקה שלו – ג'ימין מוצא את עצמו מחייך.

הוא נרדם בזרועותיו של ג'ונגקוק והוא גם התעורר בהן.

ג'ימין לוקח דקה להתענג על הרגע, לא רוצה לזוז. עיניו סורקות את תווי פניו של ג'ונגקוק, בוחנות כל פרט קטן. הוא מרגיש דחף להישען קדימה, לנשק אותו על לחיו, על מצחו... על שפתיו.

"למה לעזאזל אתה כל כך יפה?" ג'ימין לוחש בשקט.

הוא מסיר את גופו מג'ונגקוק, מפהק כשהוא מכסה את פיו ויוצא מהמיטה. הוא מעולם לא התעורר עם ג'ונגקוק בחדר השינה שלו לא משנה כמה שנים הוא מכיר את הבחור. זה קצת מדאיג אבל הוא לא נותן לפאניקה להשתלט עליו, דברים אחרים מדאיגים אותו יותר עכשיו.

כמו המשפחה השבורה שלו.

דברי אמו של ג'ימין חוזרים בראשו, מענים אותו. היא לא רצתה אותו בסביבה, טענה שהוא רק החמיר את המצב. הוא רק ניסה לעזור אבל הוא עמד מול הכעס שלה במקום, מרגיש חסר תועלת. הוא לא הצליח לבלוע את הטעם המר של ההרגשה הזאת. זאת אותה ההרגשה שקיבל שנתיים לפני כן כשהפיאסקו בגידות הראשון של אביו נחשף למשפחה, והוא הואשם בכך.

הוא ניגש אל המראה הארוכה, נשען קרוב כדי להתבונן בפניו. החבלה נראית לגמרי עכשיו, כתמים של סגול וצהוב סביב הקצוות, ברורה על פניו ללא שום דרך להסתיר אותם. הוא מזעיף פנים כשהוא נועץ מבט בפציעה, אצבעותיו חופרות עמוק יותר כשהוא משמיע צליל שקט של כאב.

אין שום דבר שהוא יכול לעשות בקשר לזה. אולי, הוא ישאל אם לטאהיונג יש איפור.

ג'ימין עושה את עצמו אורח בפנטהאוז, משוטט בחדר השינה כשהוא בוחר בגדים חדשים ומשתמש במבחר הטואלטיקה של ג'ונגקוק. הוא עושה מקלחת ארוכה, עומד מתחת לזרם המים זמן מה עד שהכאב של אתמול נשטף. הוא לוקח את הזמן שלו כשהוא מייבש את שערו, שם את הלבוש החדש שלו לפני שהוא חוזר לחדר השינה.

ג'ונגקוק ער עכשיו, יושב זקוף ונשען על הכריות שלו כשהוא משתמש באייפון שלו. כשהוא מוצא את ג'ימין נכנס בחזרה פנימה, לקראתו, הוא מסתכל למעלה ועיניהם נפגשות. הבעתו נשארת ניטרלית, בלתי ניתנת לקריאה אבל הקצה של שפתיו שמתעוות כלפי מעלה מסגיר אותו.