משפחותיהם של ג'ונגקוק וג'ימין היו יריבות במשך עשרות שנים, שקועות בחיים של עושר והצלחה קיצוניים. הם טופחו, מאז הלידה, להרגיש רק טינה ושנאה אחד לשני. למרות הידיעה שהם אינם מורשים לקיים אינטראקציה, שהם נועדו להיות מתחרים ולא יותר - הם לא יכולים שלא לחז...
הוא אוסף את ג'ימין מהדירה שלו בבוקר, נוהג ברובר שלו לשם שינוי כי יש לו חלונות כהים שיעזרו להם להסתתר בהצלחה. ג'ימין מחכה בלובי של הבניין שלו, עם משקפי שמש של גוצ'י כדי להסתיר את פניו. כשהוא מבחין במכונית, הוא מתקדם אליו בחופזה ושומר את עיניו כלפי מטה, הקפוצ'ון שלו מעל ראשו כשהוא קופץ למושב הנוסע.
ג'ונגקוק לוקח רגע ונותן לעיניים שלו לסרוק את גופו מלא החטאים של ג'ימין, נראה טוב מדי בהתחשב בכך שמוקדם מאוד.
"8 בבוקר," ג'ונגקוק רוטן כעבור רגע, מעביר את המכונית להילוך ומתחיל לנסוע. "למה אתה לבוש כמו דוגמן, מוכן למסלול?"
ג'ימין לובש סוודר לבן רך, תחוב במכנסיו המחויטים עם חגורה שחורה ועבה. יחד עם הלבוש שלו, הוא נועל נעלי הליכה שחורות ומבריקות. בסך הכול, בעוד התלבושת היא פשוטה למדי, זה לא הוגן שג'ימין יכול לגרום לה להיראות כל כך טוב ולהפוך אותה לשלו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ג'ימין מקמט את מצחו כשהוא דוחף את משקפי השמש מעל פניו, נחות בשערו ומושך את מסכת הפנים שלו למטה כדי לחשוף את פיו.
"דוגמן?" הוא חוזר, מביט למטה על בגדיו. "באמת? אני נראה טוב?"
למרות הבלבול שלו, זה ברור שהוא נרגש מכך שג'ונגקוק חושב ככה. עיניו מוארות והוא מביט לעבר הבחור הצעיר, משתוקק לשבחים ואישור. ג'ונגקוק שומר על קשר עין לרגע לפני שהוא לועג, נעצר באור אדום.
"אתה יודע שכן, פרחח."
ג'ימין מצחקק. "הוגן למדי. נניח שזה נכון." הוא משתהה לרגע, מתעסק בשולי הסוודר שלו. "אז, לאן אנחנו נוסעים?"
הוא זוכר שג'ימין סמך עליו בעיוורון. גם לאחר הקשיים במערכת היחסים המסובכת שלהם, הבחור בחר לעקוב אחרי ג'ונגקוק דרך החלטתו הפזיזה והאימפולסיבית והגיע אתו לחופשה קצרה של הרגע האחרון ללא תלונה אחת.
"בוסאן," ג'ונגקוק עונה כעבור רגע, מגביר את המהירות כשהוא עולה על הכביש המהיר.
ג'ימין מצמצם את עיניו עם רמז של בלבול שוטף אותן. "אז אנחנו בהחלט הולכים לבוסאן."
