למרבה המזל, סוקג'ין מגיע לדירה תוך עשרים דקות לאחר השיחה.
ג'ונגקוק יושב על הרצפה, גבו צמוד למיטה ורגליו צמודות לחזהו בתנוחה שברירית. הוא מנסה לווסת את הנשימה שלו, אבל היא יוצאת קטועה, מהירה כשהמוח שלו מסתחרר עם מחשבות ב100 קמ"ש. כל מה שהוא יכול לחשוב עליו הוא ג'ימין, תוהה איפה הוא, אם הוא בסדר ואם ג'ימין שונא אותו או לא.
הוא מרגיש עצבני אבל הוא גם מרגיש צורך בלתי פוסק למצוא את ג'ימין, לגרום לבכור להבין שזו לא אשמתו. שהוא אף פעם לא יפגע בג'ימין ככה ומעולם לא תהיה לו כוונה כל כך מגעילה.
סוקג'ין מהסס כשהבחין במצבו, מבט של סערה וחוסר ודאות חוצה את תווי פניו לפני שהוא מתכופף לפני ג'ונגקוק. ידו מושטת לגעת קלות בירכיו, צד שפתיו מתעוות לחיוך חלש.
"היי..." הוא ממלמל, קולו בקושי נשמע כשהוא רועד. "אני כאן עכשיו."
עוד רגע עובר עד שסוקג'ין מושיט את ידו אליו, נתקל בחיבוק חם. התנוחות הנוכחיות שלהם קצת מקשות אבל ג'ונגקוק מוצא את עצמו נמס לתוך צמד הידיים, נושף ברעד. הנחמה שסוקג'ין מספק עוזרת לו להחזיק מעמד, מסוגל לנווט דרך מחשבותיו האפלות.
"תירגע, ג'ונגקוק." קולו של סוקג'ין התייצב כעת. "אני כאן. אתה צריך להתרכז בנשימה שלך."
ג'ונגקוק מנסה להתמקד במילותיו של ההיונג שלו, מנסה לכוון את האנרגיה האחרונה בגופו המרוקן לעבר נשימתו. הוא נכשל כישלון חרוץ, כל נשיפה עוצרת את נשימתו וכבדה יותר מהקודמת אבל סוקג'ין סבלני איתו. הבחור ממשיך לשפשף את גבו, זז אל הרצפה כדי שיהיה להם נוח יותר בחיבוק כשהוא מנחה את ג'ונגקוק בדקות הבאות.
כרגע, כל מה שג'ונגקוק יכול להתמקד בו הוא ההשלכות. כל מה שהוא יכול לדמיין זה איך כולם הולכים לגמור עם כאב לב, עם צער שהם לא יוכלו לשאת על כתפיהם בגלל ההשפעה הגדולה שתהיה לזה על חייהם. כל מה שהוא יכול להתמקד בו הוא האם הוא יוכל להסביר את עצמו לג'ימין או לא, לתקן גם כשזו לא אשמתו.
סוקג'ין לא משמיע תלונה אחת בזמן שהוא אוחז בג'ונגקוק. הוא מעביר את אצבעותיו הזריזות בשערו של הצעיר, מושך קלות בקצוות כאילו כדי להרגיע אותו. כל שנייה שעוברת מתחילה להרגיש נסבלת יותר מהקודמת ולבסוף, ג'ונגקוק שוב מרגיש נורמלי.
"מה אנחנו הולכים לעשות?" הוא מייבב ברגע שהוא מחזיר לעצמו את עוצמת קולו.
"קודם כל." סוקג'ין מכחכח בגרונו, נותן לו מבט רציני. "אתה תפסיק לבכות."
ג'ונגקוק אפילו לא הבין את עוצמת היבבות שלו, חסרות רחמים ועוצמתיות. הוא ממצמץ כמה פעמים, רק כדי להרגיש לחות נוספת שמאיימת ליפול מעיניו.
"אני לא יכול."
"אתה יכול. אתה סומך עליי?"
"כמובן, היונג," הוא עונה בלי להחמיץ פעימה.
YOU ARE READING
All Your Glory (מתורגם)
Romanceמשפחותיהם של ג'ונגקוק וג'ימין היו יריבות במשך עשרות שנים, שקועות בחיים של עושר והצלחה קיצוניים. הם טופחו, מאז הלידה, להרגיש רק טינה ושנאה אחד לשני. למרות הידיעה שהם אינם מורשים לקיים אינטראקציה, שהם נועדו להיות מתחרים ולא יותר - הם לא יכולים שלא לחז...
