Fade // Lashton (Hebrew)

14

אשטון היקר,

עברו שבועיים. אתה ישן כבר שבועיים. לא עזבתי אותך.

מייקל וקאלום עושים תורות אחד מחכה לך שתתעורר והשני הולך לישון.

האוכל פה דוחה. מתחיל להימאס לי ממנו.

עישנתי רק 2 קופסאות מאז היום השלישי (היום השלישי שהוא בכומה). מייקל עובד על זה שאני אפסיק לעשן. לא הייתי עושה את זה אם זה לא היה בשבילו.

אני באמת מתגעגע אלייך.

גם אם אני אפסיק לעשן, אני בטח אדעך בלעדייך. בבקשה תתעורר.

מתגעגע,

לוק

-

"אתה בסדר?" קאלום שאל אותי. הנדתי בראשי.

"לא"

"אתה רוצה לעשן? אני מתכוון כבר עישנת סיגריה אחת היום אבל אני מסכים אם אז צריך"

"זה לא זה" אמרתי לו

"אז מה זה?"

"אני רוצה את אשטון" הודעתי בלחישה.

"אנחנו יכולים לראות אותו" קאלום הציעה. הנהנתי.

הלכנו בשקט. אני אוהב שקט.

ישבתי על הכיסא ליד המיטה של אשטון ולקחתי את היד שלו בשלי, משחק עם האצבעות שלו.

"היי" לחשתי "זה אני. שוב. אני לא יכול לעבור יום בלי לראות אותך. אלוהים, אני כל כך מצטער. בבקשה תתעורר. אני צריך אותך, אש" לחצתי על היד שלו.

"הוא הולך להתעורר בקרוב. הוא חייב. או שהם יקחו לו את החיים" קאלום אמר

"רגע, מה?"

פתאום, הבנתי שלאשטון נשארו רק שבועיים לפני שהם יקחו לו את החיים. הם לא יכולים לעשות את זה.

"לוק, הוא סובל ואם הוא רוצ-"

"אל תגיד את זה"

"אם הוא לא רוצה לחיות-"

"קאלום תפסיק" אמרתי בתקיפות. הוא נאנח ונתן לי מבט עצוב.

"אם הם ישאלו, תעשה את ההחלטה הנכונה" הוא אמר ואז עזב.

"זין על זה" לגלגתי.

אני בפנים, ידעתי שאני לא יכול לתת לו להילחם אם הוא לא רוצה, הוא יוותר.

*

"אש, אני פה!" צעקתי מלמעלה לפני שסגרתי את הדלת "הבאתי סרטים ואוכל סיני!"

אין תשובה

"אשטון?"

שקט

"אש, אתה פה?"

שמעתי התרסקות. מהר רצתי למעלה לחדר שלו ומצאתי אותו ריק. ראיתי מראה שבורה ומשיכות באף באות מכיוון האמבטיה שלו.

דפקתי על הדלת "אשטון? אתה שם?"

"לך מפה" הוא משך באף מתוך בכי ברור.

"אני לא יכול לעשות את זה" אמרתי לו מהר וניסיתי את הידית של הדלת. הדלת נפתחה וקבלת הפנים שלי הייתה מראה של ילד בן 16 בוכה עם יד מדממת.

"לוק, בבקשה תעזוב אותי" הוא התחנן שישבתי ליידו. הוא זז עוד לפינה

"למה שתעשה את זה?" שאלתי, לא רוצה לגרום לו להיות יותר מבואס.

"אני-אני לא יודע... "

"בולשיט"

"לוק" הוא נאנח, מעיף את הדמעות שלו. הוצאתי חבילה של תחבושות ובדים.

"פשוט תגיד לי למה" אמרתי לו, מתחיל לנקות את החתכים שלו.

"אתה מכיר את הילד הזה זאק?" הנהנתי. "טוב, מאז כיתה ד' הוא שונא אותי בלי סיבה. הוא תמיד עושה ממני צחוק ורק שנה שעברה הוא התחיל להטריד אותי. מעל זה, אבא שלי מנסה לזכות במעצר עליי. אני לא יכול לסבול את זה יותר."

"למה אבא שלך רוצה מעצר? הוא שונא אותך"

"רק רוצה שק חבטות" אשטון משך בכתפיו. סיימתי לכסות את הידיים שלו והוא נאנח, מסתכל עליהם. "איך אתה אסתיר אותם?"

הסתכלתי על הזרוע שלי, מכוסה בצמידים שעוזרים לי להסתיר את הכוויות שלי מהסיגריות. הורדתי אותם והחלקתי אותם לזרוע שלו "ככה"

"תודה" הוא לחש והזיז את ידו. לקחתי אותו קרוב, מחבק אותו קרוב.

"אל תודה לי. בשביל זה אני פה. אני תמיד אהיה פה"