סליחה על התרגום הכושל
אממ תהנו :)
-
אשטון יצא אחרי שעה של שקט. אחרי שהוא יצא, הוא סימס לקאלום שהוא רק צריך לנקות את הראש.
וקאלום נתן לי מבט מלוכלך.
מייקל נכנס לסלון והסתכל על אחד המדפים על האלבומים שלנו.
"אשטון יודע" קאלום אמר. מייקל הפסיק לזוז. הוא הסתובב אלי (תדמיינו את זה בהילוך איטי אני לא מפסיקה לצחוק).
"איך לעזאזל הוא גילה? מה עשית?" הוא דרש. עמדתי.
"הוא נישק אותי וכמובן שהוא יכל לטעום את הטבק" הסברתי. עיניו של מייקל נרחבו.
"הוא נישק אותך?!"
"כן. יש בינינו משהו כבר חודש. רק נשיקות"
"ואתה מספר לנו רק עכשיו?!" קאלום קרא. משכתי בכתפיי.
"אתה פאקינג אידיוט" מייקל אמר לי.
"מה אתה הולך לעשות בנוגע לזה, מייקי? להכות אותי כמו בכיתה ז'?" התגרתי.
הוא הרים את אגרופו וקאלום תפס אותו, מושך אותו למטה.
"אמרתי לך לא לדבר על זה!" מייקל צעק "אתה לא יודע מה קרה!"
"ואתה לא יודע מה קורה איתי אז לך תזדיין"
רק אז, הטלפון שלי צלצל. הרמתי אותו, מסתכל על מייקל מגלגל את עיניו לפני שהסתובב לקאלום שניסה להרגיע אותו.
"הלו?" אמרתי
"הלו. זה לוק המינגס?" האיש שאל. הזזתי את הטלפון מהאוזן וראיתי את האיש קשר 'אשטון'.בלעתי.
"כן"
"אשטון אירווין היה בתאונה קשה מאוד ונלקח לבית החולים ממש עכשין"
"כמה רע זה?"
"הוא איבד הרבה דם. הוא בטח שבר כמה עצמות. אני לא רופא" האיש אמר לי. הרגשתי את הלב שלי צונח
"תודה"
ניתקתי
"אשטון נפגע" אמרתי. שני הבנים בהו. "בית חולים. עכשיו"
-
הנסיעה הייתה שקטה. כך גם החדר המתנה.
לא היינו האנשים היחידים שם. אבל היינו האנשים היחידים לאשטון.
"אני שונא בתי חולים" קאלום מלמל "חצי מהאנשים לא יוצאים מפה עם חדשות טובות"
"זה כולל אותנו" הצהרתי.
מייקל התעלם ממני ובהה בקיר.
לקחתי סיגריה וזזתי כדי לקום.
"אם אתה חושב על ללכת החוצה, לא שניכם תחזרו" שמעתי את מייקל אומר.
החזרתי את החבילה והלכתי ברישול למושב שלי, מתפלש באשמה שלי.
אני לא יכול לברוח מהמציאות עכשיו. אשטון נמצא איפושהו במקום האיום הזה, אולי מת, ואין כלום שאני יכול לעשות.
-
YOU ARE READING
Fade // Lashton (Hebrew)
Fanfiction״מה שדועך חייב לחזור״ הזכויות שמורות ל @bipolarality
