אשטון נצמד אליי, הידיים שלו על הצוואר שלי בזמן שהוא בכה לתוך החולצה שלי. המום, פשוט החזקתי אותו שם. קאלום סגר את הדלת ורץ להביא מגבת.
"ששש" לחשתי. "זה בסדר. אני איתך" אשטון משך באף כתגובה. הובלתי אותו לספה והושבתי אותו שם. כשקאלום חזר הוא שם את המגבת על הכתף שלו.
לאט, הרגענו אותו. ואז קאלום ומייקל עזבו אותנו לדבר.
הוא שם את הראש שלו על הכתף שלי, עייף. "אני כל כך מצטער" הוא מלמל. "לא הייתי צריך לעזוב אותך. אני לא מפחד ממך. זה לא אתה. זה-"
"אל תשקר לעצמך" קטעתי אותו. "העזיבה שלך הייתה דבר טוב... הייתה לשנינו הזדמנות לנקות את הראש"
הוא הניד בראשו, נאנח עמוק. "אני חייב לך הסבר. והתנצלות"
"אתה לא חייב לי שום דבר עכשיו. אכפת לי מהבריאות יותר מהרגשות שלך" אמרתי כורך את זרועתיי סביבו בניסיון לעצור את הרעידות שלו.
הוא נאנח והניד בראשו, מביט למטה "אתה יותר טוב עכשיו?"
הנהנתי מעביר את היד שלי בשיער הרטוב שלו. "כן. קאלום לקח את סכיני הגילוח שלי. אני לא יכול לפגוע בעצמי"
"טוב... אני לא רוצה שתעשה את זה"
"אני. אתה רוצה משהו?"
"כירבולים איתך" הוא מלמל עם חיוך קטן על פניו.
"זה מה שתקבל"
קמתי ונתתי לו לקחת את היד שלי מה שהוא לקח. בשקט, הובלתי אותו לחדר שלנו. הוא משך את בגדיו והחליף אותם עם זוג בוקסרים ואחת מהחולצות שלי. הוא טיפס מתחת לשמיכה ועקבתי אחריו. לוקח את גופו קרוב אליי, כרכתי את הזרועות שלי סביב מותניו.
"לילה טוב אש" לחשתי.
"לילה טוב, לוק"
YOU ARE READING
Fade // Lashton (Hebrew)
Fanfiction״מה שדועך חייב לחזור״ הזכויות שמורות ל @bipolarality
