Fade // Lashton (Hebrew)

08

ממש סליחה על האיחור 

תהנוווו

-

קאלום נכנס לבית חולים וישב במקום שלו, נותן לי ספר קטן עם עט.

"תכתוב" הוא אמר לי.

"לא" אמרתי

"אתה לא יכול לעזוב. אתה לא יכול לעשן. אתה לא יכול להישבר עכשיו. אז אתה הולך לכתוב. או לצייר. או מה שזה לא יהיה."

הוא ישב בחזרה במקום שלו מול החדר, בטוח לא שם לב לשטויות שלי. בערך שעתיים עברו, יושבים נמנעים מלהרוג אחד את השני בזמן שמייקל כמעט חנק אותי כי לא יכולתי להפסיק לזמזם. 

עברו יותר מ3 שעות ואנחנו כבר השתגענו. הרופא עדיין לא בא. מייקל בדק עם האחות אבל היא לא יכלה לתת לנו שם מידע.

אז, עשיתי מה שאני חושב שאני צריך לעשות.

כתבתי.

-

אשטון היקר, 

אלוהים אני כל כך אידיוט, נכון? לא היית צריך לגלות בדרך הזאת. אני מעשן 2 קופסאות ביום כבר חודש מהיום. אתה תהיה מאוכזב. אני מניח שהתאכזבת. הדרך שרצת בה. לא יכולת לטפל בי יותר.

ואם אתה תמות בחדר של הבית חולים הזה, אני לא חושב שאני אסלח לעצמי אף פעם. גם מייקל אף פעם לא יסלח לי. הוא כבר ניסה להרוג אותי מספר פעמים. אני מופתע שהאחיות לא ניסו להרגיע אותו עדיין.

עברו 4 שעות ואין לנו מושג אם אתה בסדר. אני יכולים רק לקוות.

אני יכול לקוות שלא פישלתי כל כך רע.

כי כולנו יודעים שאם אתה תמות, זאת תהיה אשמתי.

אוהב, לוק.

-

סגרתי את הספר ואת העיניים שלי, מקווה ששינה תעזור כמו בשאר הפעמים. והיא כן.

כשהתעוררתי זה היה בערך 5 אחרי הצהריים והרופא סוף סוף יצא החוצה. אבל המילים שלו לא היו מה שרציתי לשמוע.

"אשטון יציב. הוא בתרדמת לא מוגדרת. אנחנו לא כל כך בטוחים כמו רעים הנזקים למוח שלו." 

"אנחנו יכולים לראות אותו?" קאלום שאל.

הרופא הניד בראשו בעצב. "זה יהיה טוב יותר אם תחכו בערך יום" הוא אמר לנו.

יום. אני לא יכול לראות אותו יום.

והוא בטח לא יראה אותי להרבה יותר זמן.

כשהרופא עזב, מייקל עמד, הולך לקיר וחובט בו כשהוא אגרף את שערו.

שהמילים של הרופא סוף סוף שקעו - תרדמת לא מוגדרת - יצאתי החוצה והתחלתי ללכת. קאלום קרא לי אבל לא השבתי.

יצאתי מהבית חולים לתוך יום ערפילי. משכתי את הכובע שלי והלכתי למקום שאני לא מכיר. הספר עדיין בכיס שלי.

כשהייתי רחוק מספיק מלהרגיש מישהו שפוי בדעתו, הוצאתי את הטלפון שלי. קודם, התקשרתי לאשטון

"היי. ממש מצטער. לא יכול לענות עכשיו. תשאירו הודעה. תישאר נפלא" הקול שלו אמר

לא השארתי הודעה.

במקום, התקשרתי לבן אדם היחיד שאני יכול לחשוב עליו.

ג'ק

-

אני ממש מתעבת את הפרק הזה :\