ביום למחרת איך שהארי נכנס לכיתה הוא חייך אלי ושנינו זרקנו אחד לשנייה הערות מעצבנות כל השיעור.
השיעור נגמר ויצאתי מהכיתה וישר נתקלתי בזאין
"זאי זאי!"
נתתי לו נשיקה בלחי ותפסתי את היד שלו תוך כדי שאני סוחבת אותו לקפיטריה
"מישהי פה שמחה"
הוא מילמל והוציא את האוכל שלו. מה אני אמורה לעשות עכשיו?
"כן..."
הוא הוציא תפוח מהתיק שלו והושיט לי אותו.
אני כל כך אוהבת את זאין הוא כל כך מתחשב
"תנסי"
לקחתי את התפוח מידו והתחלתי לאכול בביסים קטנים. באותו רגע זאין היה הבן אדם הכי מאושר בעולם.
ואז זה עלה לי. לא בבקשה לא.
הורדתי את הראש כדי שזאין לא יראה וניסיתי לעצור את זה. רק כדי שהחיוך לא ימחק מהפנים של זאין
"אנה?"
וזה עבר. מה? איך זה עבר?
"אנה את בסדר?"
"באופן מוזר מאוד, כן"
ובדיוק כשנגסתי בתפוח עוד פעם הארי עבר לידנו ואז חזר כמה צעדים אחורה.
"אנה, בבקשה תגידי לי שאכלת את זה מבלי להקיא"
הינהנתי וזאין והארי היו פשוט מאושרים, שניהם התחבקו ואז חיבקו אותי
"רגע, אפשר עדיין להמשיך את השיחות?"
שאלתי בביישנות ואני בטוחה שהייתי כולי אדומה
"ברור אנה, הבטחתי לך שנעשה את זה עד שתעברי את זה ואני מקיים את זה. חוץ מזה בגלל שהחדר רק שלנו חשבתי לעצב אותו מחדש. הוא מלחיץ אותי"
שנינו צחקנו והינהנתי
"אני אביא דברים מהבית שיעזרו"
ופה נפרדנו, נתתי לזאין נשיקה קטנה על השפתיים וחיבקתי את הארי והלכתי עם חיוך לכיתה. זה רק אני או שאני מתאהבת בהארי?
נקודת מבט של הארי:
אני בסוף אשתגע ממנה. היא כל כך מבלבלת וכל כך...ילדה וזה אסור.
"הארי אממ אמא שלי רוצה לדבר איתך"
זאין אמר ורק עכשיו שמתי לב שהוא עדיין עומד לידי
"בטח, מתי היא פנויה?"
"עכשיו"
שמעתי קול נשי מאחורי, הסתובבתי ומישהו בסביבות גיל ה-30 עמדה שם וחייכה אלי
"אני איילין, אמא של זאין ואנה"
אהבתי את איך שהיא התייחסה גם לאנה כמו לבת אחרי הכל היא מאומצת.
YOU ARE READING
first class ✔
Fanfictionאנה ג'קסון שנתיים מסיום הלימודים אבל פתאום מחליטים להחליף להם מחנך הקטע הוא שהמורה החדש לא ממש אוהב את אנה. לפחות זה מה שהוא חשב בהתחלה... ממליצה לקרוא מגיל 14 ומעלה, או לכל מי שכבר לא תמימה
