פרק 9:

4.7K 180 14
                                    

די אני מתה איזה חמודות אתן חחח אתן מזה זורמות והתגובות ואני מאוהבת בכן יואווו

-כעבור 4 ימים-

ישבתי ליד אנה מחוסרת ההכרה והחזקתי את היד שלה

"אתה יודע שאם תדבר איתה היא תשמע נכון?"

הסתכלתי לעבר הדלת והרופא עמד שם עם חיוך על הפנים. לא לא ידעתי

"היא תשמע כל מה שאני אגיד?"

"כן, היו אמורים להגיד לך את זה"

 היי תראו יש משהו טוב סוף סוף ביום הזה

"היא אמורה להתעורר בקרוב אז אם זה קורה פשוט תקרא לי"

הינהנתי והחזרתי את תשומת ליבי לאנה. רק עכשיו אני שם לב כמה היא יפה, לא משנה באיזה מצב היא תהיה, היא תמיד תהיה הבחורה הכי יפה בחדר, בעיר, בארץ ובעולם.

"בוקר טוב יפהפייה"

לחשתי לה בחיוך והסטתי שיער שגלש לפניה מהרוח, רק שתתעורר אוף

"אני אתן לך הכל אם תעשי מאמץ קטן ותתעוררי. זה יהיה הדבר היחיד שישמח אותי"

הדלת נפתחה וזאין נכנס

"הארי לך הביתה אני אחליף אותך, תתקלח והכל ותחזור"

עד כמה שבא לי להרביץ לו זה נכון. אני חייב להתקלח ולהחליף בגדים, לא זזתי מהכיסא הזה 3 ימים שלמים. ביום הראשון עוד איכשהו ג'מה הצליחה לשכנע אותי לחזור הביתה רק כדי להתרענן ולשטוף את הדם של אנה מעצמי ומאז לא זזתי ממנה.

אין לי מושג מה יש לי מהילדה הזאתי אבל קשה לי לראות אותה רק כתלמידה.

נתתי לה נשיקה בראש קמתי מהכיסא והלכתי למכונית שלי, אני מסוגל לנהוג בכלל? כי אני מחוק לא ישנתי אתמול בכלל כל הזמן התהפכתי ונראה לי שאני אעשה עכשיו תאונה

"הארי!!!!"

ראיתי את זאין רץ למכונית שלי ופותח את הדלת

"היא התעוררה"

בשנייה התעוררתי ומיד רצתי אליה ואז קלטתי שרולנד בחוץ

"למה אתה לא איתה?"

"היא רוצה שרק אתה תיכנס הרופאים כבר בדקו אותה אז לך אליה"

כמה זמן הייתי באוטו שהיא הספיקה להתעורר ועוד שיבדקו אותה כבר? טוב מה אכפת לי היא ערה. נכנסתי לחדר עם חיוך ענקי על הפנים וסגרתי אחרי את הדלת

"אנה"

היא חייכה אלי ומיד חיבקתי אותה, אני עוד אקבל התקף לב מהילדה הזאתי

"את בסדר?"

הדמעות עלו לי שוב והיא צחקקה וסימנה לי לשבת על המיטה לידה אתם יודעים נראה לי שב-4 ימים האלה בכיתי יותר ממה שבכיתי כל החיים שלי.

first class ✔Where stories live. Discover now