אהובות שלי בהצלחה בשנה החדשה אוהבת אתכן מלא ואני אשתדל להעלות פרקים גם בתקופת הלימודים בשבילכן
"בעיה? מה הבעיה אם זה היה כל כך טוב?"
"הוא המורה שלי רו. הוא יכול להיכנס לכלא על זה אני לא רוצה את זה"
הוא חייך אלי וחיבק אותי
"ממתי את דואגת לאנשים שהם לא את? נראה לי שהתרככת בגלל האז שלך"
הוא אמר בנימה מקניטה ונתתי לו מכה בחזה. למרות שהוא די צודק...
"הארי חמוד והוא באמת רוצה לעזור לי. לא אכפת לו שאני תלמידה, מהמובן הטוב, והוא באמת תומך ועוזר...הוא חייב לעוף"
"כן...רגע מה? לא מה פתאום! אן עד שאת מוצאת מישהו שאוהב אותך ושאת באמת אוהבת אותו בחזרה זה לא קורה הרבה ואני לא אתן לך להרוס את זה לעצמך"
אני משתגעת. בעצם לא. כן. לא. אוף אני מתחרפנת!
"אנה את לא מבינה כמה זה כיף לראות אותך מחייכת סוף סוף. את מאושרת כשאת איתו ואני לא רוצה שפשוט תפסיקי את זה"
אולי רולנד צודק. אולי הוא באמת גורם לי להיות מאושרת. אבל תמיד יש את האבל הזה שמציק בראש.
הוא מצחיק וחמוד ורומנטי אבל הוא המורה שלי.
הוא עוזר לי ובאמת אכפת לו ממני אבל הוא המורה שלי!
"לכי לישון נדבר על זה מחר"
"אתה הולך הביתה?"
שאלתי בשקט
"אני לא משאיר אותך פה לבד אם זה מה שאת חושבת, אני הולך להביא שמיכה ואני אשן על הספה לידך.
אני תמיד פה אל תשכחי"
רולנד באמת מתוק, הוא סובל אותי כדי שלא אשאר לבד.
לקח לי כמה רגעים ואז הבנתי מה הוא אמר
"רולנד! רגע חכה אתה לא ישן על הספה בפעם הקודמת נתפס לך שם משהו. בוא תישן איתי"
"אבל החבר שלך..."
"רולנד אנחנו רק ישנים זה לא משהו נורא"
הוא נכנע ונכנס בין השמיכות.
"לילה טוב"
הוא לחש לי באוזן ונתן לי נשיקה בלחי
"לילה טוב רו"
לחשתי לו ונרדמתי...
-בוקר-
"בייב"
התעלמתי ממי שזה לא יהיה וחזרתי לישון
"אל תכריחי אותי לזרוק אותך מהמיטה"
פשוט תתעלמי אנה, הוא יעלם בסופו של דבר.
ואז הרגשתי נשיקה קטנה על השפתיים. הארייייי!!!
פקחתי את העיניים והארי עמד מולי מחייך
"בוקר טוב ישנונית"
הוא נישק אותי
"בוקר טוב מה אתה עושה כאן? הבטחת שתלמד היום"
"לימדתי. עכשיו צהריים."
מה?! כבר צהריים?! למה לא העירו אותי??
"ביקשתי מהם שלא יעירו אותך. את לא ממש ישנת בתקופה האחרונה ופשוט נראית כל כך שלווה ורגועה כשישנת"
הוא נשכב לידי ונישק אותי. הילד הזה הורג אותי...טוב לא ממש ילד...
"ילדים תיכנסו"
כל הכיתה שלי נכנסה לחדר ומיהרתי לדחוף את הארי ממני
"אנה חכי תקשיבי שנייה"
"אל תדבר אפילו. אתה מנסה להרוס את זה בכוח?"
"יש ביננו הסכם הם יודעים עלינו דאגתי לעדכן אותם"
לפעמים הוא יכול להיות ממש ממש ממש מפגר. זאת אחת מהפעמים.
"היי"
רון אמר וחייך אלי
"היי"
החזרתי בחיוך לחוץ
"איך את מרגישה?"
כל המבטים היו עלי והרגשתי לא נוח עם זה.
"אמממ אני מניחה שבסדר....אני.לא רוצה להיות גסת רוח או משהו אבל למה אתם פה?"
"דאגנו. רצינו לבדוק שאת בסדר"
שון אמר מאיזשהו כיוון. הם כל כך צפופים שלא רואים אף אחד בבירור.
"תודה על הדאגה אבל אני בסדר"
הם חייכו וכל אחד התיישב איפשהו. חלק על הרצפה, חלק על הספות, חלק על המיטה וכולם פשוט התחילו לצחוק. חבורת סטלנים.
"בואו נסביר לאנה, אנחנו צוחקים כי זה בדיוק אותה התמונה שהייתי לפני 3 שנים שהיינו בטיול והתעלפת אז לקחו אותך לבית חולים וכולם ישבו בדיוק ככה"
אחד מהם הסביר. הסתכלתי סביב וראיתי שהוא צודק
"זמנים טובים"
אמרתי בחיוך וכולם צחקו, זה נחמד. לשבת עם החברים שלך ולצחוק ולהעלות זכרונות
"טוב די אנחנו רוצים לראות נשיקה"
טורי אמרה וכולם הסכימו. פאקקק
"נו נשיקה אחת ונעזוב אתכם"
כולם עודדו והארי רק צחק, מה מצחיק? הכיתה שלי מתחננת שאראה להם איך אני מתנשקת עם המחנך שלי ושלהם. זה עצובבבב
"אחת. מי שאומר משהו אחר כך על זה, יחטוף."
ואז בלי התרעה, הארי סובב אותי כדי שאהיה מולו והוא נישק אותי נשיקה ארוכה וכולם אומרים 'אוווווו'
"אנחנו נעבור את זה"
הוא לחש לי באוזן כשהתנתקנו
"אני מבטיח"
YOU ARE READING
first class ✔
Fanfictionאנה ג'קסון שנתיים מסיום הלימודים אבל פתאום מחליטים להחליף להם מחנך הקטע הוא שהמורה החדש לא ממש אוהב את אנה. לפחות זה מה שהוא חשב בהתחלה... ממליצה לקרוא מגיל 14 ומעלה, או לכל מי שכבר לא תמימה
