שיט שכחתי חחחח טוב אז הפרק הזה מוקדש לאישתי המושלמת קתרין שהחפירות שלה לגבי הפרק השתלמו וסוף סוף עלה אגב זאת אותה קתרין עם הסיפור שאני אוהבת חחח אישתייי חולה עליך
"בוקר טוב בייבי"
ליאם לחש באוזני וחיבק אותי מאחור, הרגשתי את הבד של הבוקסר שלו מתחכך בגב שלי
"בייב צריך לקום"
נשיקות, מלא נשיקות פוזרו על הצוואר שלי וידיים גדולות ומגוננות נכרכו סביבי
"אני קמה אני קמה"
וכאילו לפי סימן אנג׳ל התחילה לבכות ומיהרתי לקום אליה, מזווית העין ראיתי את ליאם מסתכל עלי ונושך את השפה. מה?
הסתכלתי על עצמי וקלטתי שאני בהלבשה תחתונה, אה נכון חחח אופס.
שמתי מהר את החולצה הענקית של ליאם והרמתי את אנג׳ל
"מה קרה? את רעבה מתוקה?"
"אני צריך ללכת לעבודה"
ליאם אמר וקם כשרק בוקסר לגופו. פאק. הייתי שקועה כל כך בתמונות של אתמול שרצו לי בראש עד שאנג'ל צרחה והחזירה אותי למציאות
"שששש הכל בסדר"
אמרתי בניסיון לעודד אותה. בדקתי את החיתול-יבש, ניסיתי להאכיל אותה-לא רעבה, קילחתי אותה-עדיין בוכה וצורחת. איפה התרופה המזדיינת הזאתי עכשיו?!
הפכתי את הבית עד שמצאתי את זה בתיק של ליאם. גאון.
בואו נראה, בלה בלה בלה. שם מסובך, מרכיבים מסובכים...אה הנה! כפית אחת ולשטוף עם מים. כאילו דה זאת תרופה כל התרופות מגעילות.
פאק. הרגע צרחה לי באוזן, וואי איזה ווקליות יש לקטנה הזאתי.
"אינעל העולם בוקר מה את צועקת"
והקטנטונת הזאתי שתקה. פאק נראה לי הרגלתי אותה לקללות.
"ששש לא לספר לאבא כי הוא יהרוג אותי"
אמרתי לה והיא התחילה לצחוק ועכשיו הצחוק של אנג'ל מדבק כל כך ששמעתי את השכנה שבחוץ צוחקת, ברור שצחקתי גם כי הפיצפונת הזאתי צוחקת כשאני מסתירה דברים. יש לה עתיד חחחח
"יופי עכשיו שאת צוחקת כי את צריכה לשתות תרופה"
שבריר של שנייה. זה מה שלקח לה להתחיל לבכות ולצרוח ולבעוט באוויר
"היי היי בייבי זה לא כזה נורא זה יעשה אותך בריאה"
כמה נאבקתי. כמה צעקות. כמה עצבים. 10 דקות אחרי שהיא שתתה את התרופה היא נרדמה. איזה בלאגן אוף יש לי כאב ראש נוראי והפלאפון המזדיין הזה נזכר לצלצל דווקא עכשיו
"מה?"
הפניתי את העצבים שלי כלפי הבנאדם שבצד השני
"זמן לא טוב?"
YOU ARE READING
first class ✔
Fanfictionאנה ג'קסון שנתיים מסיום הלימודים אבל פתאום מחליטים להחליף להם מחנך הקטע הוא שהמורה החדש לא ממש אוהב את אנה. לפחות זה מה שהוא חשב בהתחלה... ממליצה לקרוא מגיל 14 ומעלה, או לכל מי שכבר לא תמימה
