"מה?"
הסתובבתי וליאם עמד שם. בחיים לא ראיתי אותו ככה. הוא כעס, מאוד
"מה אתה עושה?"
שאלתי כשראיתי אותו שם נעליים וגופיי...יואו אין יותר סתומה ממני
"ליאם!!"
יצאתי מהר מהחדר. וחזרתי לקחת את אנג׳ל כי אין מצב שאני נשארת בבית. יצאתי החוצה אבל הוא לקח את המכונית מה אני אמורה לעשות עכשיו?!
זאין.
הוצאתי את הפלאפון וחייגתי במהירות את המספר של זאין
"זאין! אני צריכה אותך"
סיפרתי לו את הכל ותוך 5 דקות הוא חנה לידי. הוא לא גר בקצה השני של העיר?
"התחלתי לנסוע ברגע שהתקשרת"
הוא הסביר כשנכנסתי למכונית ואז קלט את אנג׳ל וחייך
"ושלום לך קטנטונת"
אה נכון הוא לא ראה אותה חודשיים כי הוא עזר להארי להתאקלם מחדש, אגב הארי...
"מה שלום הארי?"
שלא תטעו אני התגברתי על הקטע הזה...טוב לא לגמרי אבל אני בסוף התהליך
"אוי אנה"
האנחה, הנימה העצובה והיד על הרגל שלי כמחווה מנחמת. האדיוט לא מאמין לי
"אני באמת דואגת לשלומו זאין בכל זאת הוא איבד את הזיכרון בהתרסקות מטוס"
"הוא בסדר, הוא שואל עליך המון שאלות...יותר מידי שאלות"
משהו בתוכי התעורר אבל מיד השתקתי אותו, הוא צריך להמשיך הלאה ולא להיתקע בעבר וגם אני.
"הגענו"
הוא לקח ממני את אנג׳ל ברוב גאונותו ורצתי לבפנים אבל היה מאוחר מידי. הבוס שלי היה על הרצפה וליאם מעליו. ניסיתי להפריד אבל ליאם הרבה יותר חזק ממני וכשהוא ניסה להזיז אותי קרתה תאונה קטנטנה.
אני יודעת שזה לא היה בכוונה אבל הוא הפעיל טיפה יותר כוח ממה שהתכוון ו...בואו נגיד שישאר סימן
"אנה!"
זאין רץ אלי ואחרי שבדק שאני בסדר הוא רץ להפריד בינהם
"ליאם חתיכת אדיוט לך אליה!"
זאין פקד על ליאם. תתפלאו אבל הוא הקשיב לו
"ואת בואי הנה"
הוא אמר בחיוך ולקח ממני את אנג׳ל
"למה עשית את זה? יכולת להיפצע!"
בחנתי כל חלק בגופו ונדהמתי לגלות שחוץ ממקום מסוים בפנים, הוא יצא בלי פגע
"למה לא אמרת לי לפני?!"
YOU ARE READING
first class ✔
Fanfictionאנה ג'קסון שנתיים מסיום הלימודים אבל פתאום מחליטים להחליף להם מחנך הקטע הוא שהמורה החדש לא ממש אוהב את אנה. לפחות זה מה שהוא חשב בהתחלה... ממליצה לקרוא מגיל 14 ומעלה, או לכל מי שכבר לא תמימה
