פרק שישי

680 19 2
                                    

"תומר. אני לא צוחקת. תשחרר אותי" התחננתי

"אבל בדיוק התחלנו להנות" הוא השיב, וחפן את החזה שלי.

"תומר די. זה לא נעים לי!" ביקשתי שנית וניסיתי להשתחרר, והוא כתגובה חיזק את אחיזתו והמשיך לנשק אותי באגרסיביות.

"תומר אם אתה לא עוזב אותי עכשיו אני אצרח" הזהרתי

"תצרחי" הוא השיב "ממילא אף אחד לא ישמע אותך ובעוד רגע סם האונס שהכנסתי למשקה שלך יתחיל להשפיע. כשתתעוררי את לא תזכרי שום דבר ממה שקרה כאן"

הקשבתי לדבריו והבעת זעזוע עלתה על פניי.
מזל שלא שתיתי מהבירה.

"אתה חולה נפש" הטחתי בו "ואני מאחלת לך שתסבול בכל שניה ושניה עד סוף החיים האומללים שלך"

הוא התעלם מדברי, ואני העמדתי פנים שאני מתחילה לאבד את השליטה על גופי, ונהיית ישנונית.

ברגע שתומר קלט זאת הוא ניתק את אחיזתו בי וניסה להוריד לי את השמלה, ואני ניצלתי זאת בכדי להציל את עצמי.

כיוונתי בעיטה מדוייקת לביצים שלו, שגרמה לו להתכווץ בהפתעה וליפול על הרצפה בכאבים.
ולאחר מכן הוספתי מספר בעיטות לבטן ולצלעות שלו.

"הייתי נותנת לך לשתות את הבירה, אבל אני רוצה שתזכור טוב טוב את מה שקרה פה. בחיים, אבל בחיים! אל תתייחס ככה לאישה. או לכל בן אדם אחר. אתה מבין אותי? טינופת"

הוא נהם בתגובה לדבריי וניסה להתרומם אך אני שיתקתי אותו עם בעיטה נוספת בבטן שגרמה לו לאבד את ההכרה, ולאחר מספר בעיטות נוספות שכנראה שברו לו צלע או שתיים קינחתי באגרוף לפנים. אני מאוד מקווה שנשבר לו האף.

מה אתם יודעים? כנראה שאימוני  הקיקבוקסינג שלקחתי במכון השתלמו בסוף.

גררתי אות גופו מחוסר ההכרה לשירותים שצמודים לחדר, הכנסתי אותו לאמבטיה ונעלתי את הדלת, ולאחר מכן נעלתי גם את דלת החדר ושברתי את הידית.

שיהיה לו בהצלחה לצאת משם.

ברגע שהצלחתי לצאת מהבית נחתה עליי ההבנה של מה שעבר עליי, והתחלתי לבכות ולרעוד ללא שליטה. אני לא מסוגלת לנהוג עכשיו הביתה.

קרסתי על המדרכה לצד המכונית שלי ובכיתי במשך דקות ארוכות, עד שהצלחתי להירגע מספיק בשביל להתקשר לדניאל.

"עדי? מה נשמע?" קולו של דניאל לקח את טיפת השליטה שהצלחתי לגייס ופרצתי שוב בבכי הסטרי.

"עדי? הכל בסדר?" קולו הדואג של דניאל נשמע מעבר לקו

ניסיתי לענות לו אבל לא הייתי מסוגלת לגייס מילים

"עדי? תעני לי!! איפה את?" הוא התחיל להילחץ
"עדי איפה את?! אני בא מיד!!"

unfinishedWhere stories live. Discover now