נ"מ כריס
אני כמעט מסיים לצייר את העץ הגדול שבציור, כרגיל מצאתי מחבוא ודרך מוצא בחדר האומנות. אין דבר שיותר מרגיע מלקשקש כל דבר שעולה לי לראש על הדף, לבטא כל רגש ורגש עם הצבעים. ולפי הציור הקודר שאני מצייר אפשר להבחין שאני בטח לא עליז.
ת'אמת? ניהיה לי ממש חרא. אני כניראה פוגע ופוגע באנשים שסביבי ואלוהים אני במצב הכי מבלבל שיש. טיי. טיי הזאת משחקת לי בשכל ובלב. אף פעם לא הרגשתי את הצביטת כאב הזאת מלגרום למישהי רע. לא באמת. אבל איתה? היא שם ועוד איך ואני מתעב את זה. אוף למה הכל ניהיה כל כך חרא בזמן האחרון? ועוד הטמטום של המעשים שלי לא משפרים כלום. לבסוף אני מסיים ומניח הכל במקום.
אני יוצא מהחדר, מתחיל לצעוד במסדרון כשלוק עובר על פניי ועוצר אותי מייד. "פאק אחי! אתה לא קולט, סוף סוף הזדיינתי עם הטיי הזאת, זה היה טוב. היא באמת לא זיון רע כמו שאמרת. אתה באמת צריך לחלוק אותה איתי יותר." הוא מגחך לעצמו ואני מביט בו בעיניים פעורות. "אתה וטיי הזדיינתם?"
"בדיוק. אני כל כך הולך לנצל את הזאת שוב."
"הזאת? אחי אתה ממש מוציא אותה חתיכת זונה." אני מתחיל להתעצבן. לא רק שהוא שכב איתה, הוא גם גורם לה להישמע כמו סתם צעצוע עלוב, והיא ממש לא אחת כזאת. "אוי תירגע, זה לא כאילו שהיא מצוטטת. אבל תודה, וואו איזה ציצי יש לה! אני בהחלט מוכן לסיבוב שני, פאק אני באמת חייב לזיין אותה שוב."
"ומה גורם לך לחשוב שהיא תסכים?" למה שתשכב עם פאקינג לוק...
"היי אתה בעצמך גילית את הטריקים שלך לפתוח לה תרגליים במהירות." הוא אומר ומושך בכפתיו, רק גורם לפיוז שלי לעלות מעלה במהירות. אני מפגר והוא אפילו יותר. "אתה יודע מה לך לעזזאל." אני עונה בכעס וממהר ללכת לחדר שלי, אפילו לא מקשיב שנייה יותר לדבריו ולא עוצר לרגע כשאני ניכנס ופשוט מתחיל לשבור דברים.
משליך הכל מטה מהשולחן. הקנאה והזעם מתעלים עליי ואני לא שולט בעצמי ומתחיל לזרוק הכל ולבעוט בחרא השביר שעל הרצפה, לרסק כמה כוסות לרסיסים. אני שונא את הכל. למה בגללה אני חוטף כאלה התקפי עצבים וקנאה? אייד ניכנסת לחדר באמצע ומביטה בי בתדהמה קלה.
"וואו תגיד מה לעזזאל? מה-"
"פאק תשתקי! אל תגידי כלום את. פאקינג תסתמי." אני רק מתעצבן יותר מלראות אותה ופשוט מושך במנורת שולחן, מטיח אותה על פני התקרה בעצבים לפני שאני ממהר להסתלק. מותיר אותה המומה בבלאגן.
אני עדיין רועד מעצבים. אני יודע שאני נותן לזה להשפיע עליי קצת יותר מידי אבל פאק זה קשה שלא. אני יוצא להליכה בחוץ במטרה להירגע ולנשום קצת אוויר אך שאני רואה את האוטו שלי אני מחליט שאני פשוט אסע לאחת מסיבות האחווה שיש עכשיו. אני הולך להשתכר ולהשתחרר ולא לחשוב על לוק וטיי והקנאה הגועלית והזעם שממלא אותי מהמחשבה הזאת.
אני מגיע ורואה כבר את כולם חוץ מאייד וטיי. אני קודם כל הולך לקחת לעצמי כוס גדושה בוודקה, שותה את הנוזל בדרכי אליהם. אני מתיישב בספה ששם ואז קולט את לוק מדבר עם אלכס ועוד כמה אנשים. והוא מדבר איתם על טיי, פאקינג טיי.
הוא באמת ממשיך להשוויץ בזה? אני מנסה לשמור על קור רוח אבל ככל שהוא ממשיך לדבר על הגוף שלה ולפרט את הלילה שלהם ועוד מגזים ונותן להם טיפים לאיך להגיע אלייה והכל אני מאבד את זה וצועק לעברו, "היי לוק! פאקינג אמרתי לך להפסיק להוציא אותה כזאת זונה! מה לא ברור לעזאזל?!" במקום שלוק יענה לי אמה מתערבת ומתקרבת לשבת לידי. "אבל תחשוב דקה, אתה עשית בדיוק את אותו דבר כמוהו. וחוץ מזה, האישה באמת זונה, כלומר תסתכל." היא אומרת ומצביעה לאיזו שהיא פינה רחוקה. כל הנוכחים מסתובבים להביט ובפעם הראשונה שלי שאני רואה את טיי להיום היא מתמזמזת לה שם סתם עם בחור אקראי.
"זה פאקינג לא מוכיח כלום!" אני רוטן ואז קם, הולך בזעם לחדר האמבטיה. כשאני מגיע אני נועל אחריי את הדלת ומביט במראה. אתה דביל כריס. באמת עשית את אותו פאקינג דבר. אתה זה שהתחיל את זה ועכשיו זה ממשיך ורק ניהיה גרוע יותר. אוח, לעזאזל איתי. אני ממהר לפתוח את הברז ולשטוף את פניי על מנת להירגע קצת.
אני לוקח נשימה עמוקה וסוף סוף יוצא משם, צועד בין קהל האנשים שברחבה וכשאני קולט את טיי מסתובבת שם אני פועל מתוך אינסטינקט ומהר מתקרב ואוחז בידה, גורר אותה איתי הרחק לפינה והיא מיבבת בדרך. אני נעצר ישר ומשחרר את האחיזה.
"הכאבתי לך?" אני שואל והיא נושכת את שפתה ובוהה בי זמן מה לפני שהיא מהנהנת ולוחשת, "כן."
אוף. אני מביט בה זמן מה במבט מבולבל וקצת כאוב. אני ממשיך להכאיב גם כשזה בלי כוונה...
אני פשוט מתקרב ומבלי להקדיש לזה יותר מידי מחשבה אני מניח את ידיי על לחייה, מלטף קלות. היא בוהה בי קצת מבוהלת אבל אני ממשיך. "טיי..." אני ממלמל. אישה מה את לעזאזל גורמת לי לעשות? ממתי אני נוגע בכזאת נחמה ודואג למישהו אחר שהוא לא אני? זה דפוק כל כך וטיי בטח ממש מבינה את זה כי היא כבר לגמרי נרתעת ומורידה את ידיי, זזה אחורנית ואז ממהרת לברוח ולהשתלב בין עשרות האנשים שפה.
אני נישאר לעמוד בפינה לבד. אלוהים... היא שוב ברחה ממני. אני באמת לא מבין מה עובר איתי בגללה בזמן האחרון. זאת פעם ראשונה שאני חושב על נשים לא רק כאובייקט למטרת שעשוע אלא ממש מתרכז בה, חושב עלייה, דואג לה. היא פאקינג לא יוצאת לי מהראש וזה משגע אותי. מזה בכלל הדבר הזה שקורה לי?
YOU ARE READING
Same world, babe || Hebrew
Fanfiction"זה לא כאילו אתה טוב יותר ממני," היא אומרת ואני מביט בה. לעזאזל היא צודקת, אנחנו שנינו תקועים באותו סירה מזדיינת. מה קורה שהילד הרע נתקל בילדה הרעה? מה קורה ששני עולמות דומים, מתנגשים אחד בשני? הדמעות זולגות וחוקים נשברים, וכך גם הלבבות. @הסיפור...
