Same world, babe || Hebrew

פרק 34

נ"מ טיי

אלוהים אני פאקינג לא מאמינה לכל מה שקרה עכשיו. זה פשוט היה ככ מוזר ומבלבל. רגע אחד צפיתי עם אלכס בטלוויזיה ואז ברגע השני כריס, זה ששנאתי, כעסתי ואולי קצת דאגתי שנעלם לשלושה ימים ולא היה זכר אליו צץ משום מקום, גירש אותו והתחיל לדבר איתי על רגשות ובכלל, הודה בהם. ואני גם. אוף אני ממש מקווה שלא הייתי מטומטמת מידי כשעשיתי את מה שעשיתי. אבל אין דרך חזרה אני מניחה ועכשיו זה בסדר, עכשיו זאת עוד לא נראית טעות רצינית כי להתכרבל איתו בשנית אחרי כל הזמן הזה מרגיש נהדר.

לעזאזל אני לא ממש מבינה מה אני מרגישה באמת כלפיו, כלומר מחבבת... כן ואולי עדיין קצת כועסת... אבל מה אנחנו לעזאזל נעשה עם זה? אני מניחה שנחייה ונראה...

אנחנו שוכבים לנו בשקט זמן מה, שוכחים משאר הדברים כשלפתע נשמעות דפיקות בדלת. אני מרימה מבט אל כריס ובאנחה הוא עוזב אותי. אני קמה ופותחת אותה. הו שיט נכון, אלכס. "אפשר כבר להיכנס?" הוא שואל ואני נושכת את שפתי. אפשר? אני מבולבלת. אבל למזלי כריס לוקח פיקוד כשהוא מתקרב לעמוד לצידי ובוהה בו. "לא אלכס, טיי שלי להיום, ביי!" הוא אומר ברוב חוצפה וטורק לו את הדלת בפנים. אני בטוחה שעכשיו אלכס כן הלך. מממ פאק כנראה אצטרך להתנצל בפניו על זה. "שלך להיום? מה אתה כבר מתכוון לעשות איתי?" אני פונה אליו עכשיו.
"דבר ראשון אני מתכוון לעשות אותך, לא איתך, אבל זה לאחר כך. דבר שני, כנראה כי אני ג'נטלמן מדהים ואת צריכה לראות את זה, אני אקח אותך ל... לאן ג'נטלמנים לוקחים בנות?"
אני מגכחת ומביטה בו. "אתה ג'נטלמן ממש גרוע. אבל אני אגיד לך מה, קח אותי לגלידה, לחנות ספרים ולסיבוב על כביש החוף ואני פחות אכעס על הכל. וכדאי לך למהר, יש לך הרבה להוכיח ולפצות." אני אומרת. זה נכון, הוא צריך לדעת את זה. אמרתי לו פעם שאני לא כזאת קלה להשגה ואני צריכה לעמוד על זה. רק לפני כמה זמן הוא ניסה בפעם הראשונה לסדר את זה וזה אומר שיש עוד דרך ארוכה עד שאתקדם למצב שבו אני באמת אסמוך עליו וכבר הפגיעה שהוא גרם לה תעלם.

כריס מהנהן אליי ואז בהיסוס קטן תופס בידי, טוב עכשיו זאת הפעם הראשונה שהוא עושה את זה כשזה לא למשוך אותי הישר למיטה ומשהו ל ממש צפוי עובר בי, כמו תחושה חמימה והחיוך שהוא שולח אליי מעצים אותה. אולי הוא כן יכול לחפות על מה שעשה... אני מחזקת את אחיזתי בידו, מוחצת קלות והוא פשוט פותח את הדלת ומתחיל ללכת למטה באיטיות. ידיים שלובות. וואו חתיכת התקדמות... אבל אז הוא ממהר קצת יותר, כן בכל זאת ששנינו ניראה ככה? פאקינג מוזר. כשאנחנו מול האוטו שלו הוא עוזב את ידי ושנינו פונים למקומות שלנו. הוא מתחיל לנסוע לפארק וכשאנחנו מגיעים ורואים דוכן גלידה הוא ממהר לשם איתי ואנחנו קונים לעצמו מהגלידה, אני וניל והוא שוקולד.

"טיי אני לא מאמין שגם בגלידה יש לך טעם כזה רע, עזבי את משחת השיניים של הילדים אבל וניל על שוקולד? אני ממש מאוכזב." הוא מניד באיטיות את ראשו לפני שהוא מלקק את הגלידה שלו. "אתה רציני? פה אתה כל כך טועה. אתה המוזר. כולם אוהבים וניל ואתה כזה פריק! שוקולד? ממש לא." אני אומרת ובתגובה גם כן מנידה בראשי בדרמטיות לפני שאני אוכלת משלי. "טיי הפסקתי להקשיב לך עוד ב'אתה כל כך טועה' את קנדית, בואי נודה בזה, את לא בת אדם אמיתית ולכן את טועה בעניין. אבל זה בסדר לטעות טיי, זה בסדר." הוא אומר וממשיך לאכול מהגלידה שלו בעוד אני רק מנידה בראשי. אם להיות כנה זה נחמד, כלומר במשך זמן רב התקשתי להאמין שאיכשהו נבלה כך שוב אבל זה קורה וזה... זה פשוט כיף. "ומה עם החנות ספרים שהובטחה לי ג'נטלמן?" אני שואלת וממשיכה לאכול. "טוב טוב, נאכל את הגלידה בדרך. קדימה בואי." הוא אומר ומתחיל ללכת בשביל כשאני לצידו.