נ"מ כריס
אני מתחיל להתעורר וכשאני מגשש בידי לעבר טיי אני לא מרגיש כלום. מממ מה? אני מתרומם ומצמצץ כמה פעמים, מביט סביב אבל אני לגמרי לבד.
היא בטח התעוררה ועזבה. תחושת האכזבה מזה קצת גדולה יותר ממה שקיוויתי שתיהיה. אבל זה לא משנה, כלומר זה בטח רק לטובה שהיא הלכה מפה. אני קם והולך לשטוף פנים ולצחצח שיניים. מיד אחרי זה אני יוצא מהחדר ומחליט לרדת לאכול. אני פונה לכיוון חדר האוכל אך בדרך רואה את טיי, ועוד כמה בחורים שמדברים איתה.
היא דחוקה לפינה ונראית מבוהלת קצת. אני מתקרב וסוף סוף מצליח לשמוע אותם. הם מעירים לה כל מיני הערות מגעילות בעיקר בנוגע לשמועות שהפצתי. פאק אני באמת אדיוט...
"את בטוחה שאלה אמיתיים? באמת? אפשר לבדוק? או שאפילו זה יעביר לי את הכינים האלה שלך?" אחד מהם מתחיל לצחוק וחבריו צוחקים יחד איתו בעוד הוא בא לשלוח יד אלייה. אני ישר מתחיל לרוץ ותופס בו, מושך אותו אחורה. "אל תעז. תפסיקו לדבר אלייה ככה, כולכם. לכו לעזאזל לפני שאני אדאג לשלוח אותכם למיון. החרא הזה פאקינג לא נכון." אני מתחיל לאיים, הבחורים מסותבבים אליי כאחד.
"הו באמת?"
"כן, פאקינג כן, אל תבדקו את זה, לא כדאי לכם. אז תמהרו לזוז כשאני עוד נחמד."
הם מגלגלים עיניים ודוחפים אחד את השני להתקדם וללכת לאנשהו. אני נאנח ומתקרב אלייה אבל היא רק ממהרת לברוח וללכת במהירות ממני. מה? אני נשאר לעמוד קצת מבולבל. כלומר הרגע עזרתי לה והיא פשוט ברחה?
אני לא מבין את זה...
אני מתקדם לחדר האוכל כמו שתכננתי קודם, אוכל לעצמי בשקט עד שאני רואה את אמה מתקרבת אליי. אוף באמת שאין לי כוח. היא מתיישבת לידי.
"היי, מה דעתך שתסיים פה ונעלה אלייך?" אני לרגע באמת מתפה לקחת את ההצעה, כי זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות נכון? אבל אז אני מניד בראשי וקם, משאיר אותה המומה מהסירוב והולך.
במקום ללכת לחדר שלי אני הולך לחדר האומנות, מחליט להעסיק את עצמי קצת בציור. אני לוקח דף בריסטול ומתחיל לצייר סתם קשקושים שעוברים בראשי, כל רעיון, הישר לדף. שעה עוברת לה ואני שקוע במחשבות. חלק בי עדיין מתחרט ממש על השמועות ואני באמת מרגיש רע שבטח היא סובלת בגלל זה. אולי אספר לה ואתנצל? טוב למה לא לנסות...
אני עוזב את הצבעים ומשאיר הכל פה בחדר לפני שאני הולך לחדר שלה. אני דופק בדלת אבל אין מענה אז אני פותח אותה בעצמי. היא לא פה אבל הדלת פתוחה, מוזר. אני אחכה לה פה.
אני מתיישב על המיטה ומחכה, אבל אחרי כמה דקות זה נמאס ואני חוזר לעמוד על הרגליים ולהסתובב בחדר שלה.
אני קם ולא מתאפק, פותח את הארון ובוהה בהלבשה התחתונה ששם. אני בכל זאת גבר... אני מוציא את אחד החוטינים הסקסים בצורה מגוחכת ומשחק איתם בידי, בוהה בהם בעוד מיליון מחשבות מלוכלכות של סיטואציות בהם אני קורע אותם ממנה עוברות בראשי. אני מתנער ועוזב את זה, סוגר וממשיך להסתובב, עובר לשולחן וסתם נוגע בכל דבר שמונח עד שאני מוצא סוג של מחברת, פותח אותה ורואה עמודים של הכתיבה שלה.
YOU ARE READING
Same world, babe || Hebrew
Fiksi Penggemar"זה לא כאילו אתה טוב יותר ממני," היא אומרת ואני מביט בה. לעזאזל היא צודקת, אנחנו שנינו תקועים באותו סירה מזדיינת. מה קורה שהילד הרע נתקל בילדה הרעה? מה קורה ששני עולמות דומים, מתנגשים אחד בשני? הדמעות זולגות וחוקים נשברים, וכך גם הלבבות. @הסיפור...
