Same world, babe || Hebrew

פרק 23

אם אחרי הפרק הזה לא תיהיו אובססיבים ומאוהבים באלכס ברמה שלי, אתם מוזרים.

נ"מ טיי

אני ככ משתדלת. פעם ראשונה שאני משקיעה במשהו ככה. אני מקפידה על הפרטים ולפי טיפים קודמים עובדת על היצירה שלי באומנות. אני מציירת נוף הררי כחלק מהמשימה שהוטלה עלינו. באמת שאני מנסה למרות חוסר הכישרון שלי להצליח בזה. הצלצול מעיד על שהשיעור ניגמר ואפילו המורה הולכת, אבל אני נישארת כאן. ממשיכה בעבודתי בהקפדה. לא מוותרת לעצמי לרגע עד שכשאני מרימה מבט אני רואה את כריס, נישאר עד עכשיו במקומו ובוהה בי בריכוז. "מה?" אני שואלת אותו בפשטות. הוא מתקרב אליי ומביט בעבודה שלי. "את משתפרת." הוא מעיר. "תודה?" הוא מתעלם ולוקח מכחול לעצמו טובל בצבע ומשום מקום פשוט מתחיל לצייר גם על הדף שלי.

"מה אתה עושה?"
"עוזר לך." הוא עונה במשיכת כתפיים ואני בוהה בעבודתו. מממ הוא עושה צל, מדגיש את הצבע. אוקיי זה באמת קצת עוזר... אני לוקחת את המכחול ומתחילה לחקות אותו, לוקחת את הזמן עד שלפתע הוא פשוט עוזב את המכחול וחוזר לבהות בי. אני גם שומטת אותו ובוהה. "ועכשיו מה?"

דממה. ואז שפתיו טובעות את שלי. טורפות ברעבתנות ולשונו נידחקת. וואו אני... אני פשוט נופלת לזה ופוערת את פי בשבילו, נאנקת קלות שלשונו משתלבת בשלי. אמ אלוהים אני ככ שונאת להודות שחיכיתי למשהו כזה הרבה זמן. אבל אז ההיגיון שלי ניכנס לפעולה ואני ממהרת להתנתק. הסרטון עולה לראשי ואני נרתעת.

"אני ממש לא מטרה קלה כמו שאתה חושב שאני." אני נאנחת.
"לא לפי מה שזכור לי." הוא עוקץ אותי קלות אבל זה לא ממש במקום עכשיו. פשוט לא. אז אני מסתובבת ועוזבת אותו פה לבד. אני מסתובבת בקמפוס ואני שומעת את אותם הלחשושים עליי, כמו בכל יום בשבועיים החולפים מאז שהסרטון הופץ.

'איזה זונה.' 'חתיכת כוסית.' 'הפה הזה שלה מדהים כמו שאתה חושב שהוא בסרטון?' ושיט כזה בסגנון. אך כרגיל אני משפילה מבט ונושכת את שפתי, ממהרת לעבור ולהסתלק מההמון החופר והמציק.

אני מרגישה לפתע פליק וצביטה בתחת שלי, אני מסתובבת ישר ובוהה בבחור שאני אפילו לא מכירה בפה פעור. "וואו כן, הפה, בדיק ככה. איזה כלבה טובה פאק. כדי לבוא איתי, זונה טובה שלי." הוא מתחיל לדבר ואני מזועזעת עד עמקי נשמתי. התרגלתי ללחשושים ולדיבורים בצד אבל כזאת תעוזה לגעת בי ולומר לי את החרא הזה בפרצוף? זה פוגע עמוק ואני רק מגבירה קצב, מתעלמת וכמעט רצה למעלה.

אני צריכה עידוד מהבן אדם היחיד שאני יודעת שיביא לי אותו. אני נכנסת לחדרו של אלכס וכשאני רואה אותו סתם שוכב במיטה אני ממהרת לעברו ומתרסקת לידו שם. "טיי?"
"אמ כן. מצטערת. תגיד, אני חייבת לשאול, מתי לדעתך אנשים יפסיקו כבר לדבר על הסרטון הזה?" אני שואלת בדכדוך. הכל כל כך מדרדר ועובר גבולות בגללו. "אמ... כניראה רק כשיהיה משהו חדש לדבר עליו ולהתלהב ככה ממנו..." הוא אומר ואני נאנחת בתסכול. זה יכול לקחת נצח. הוא כניראה מרגיש בדכדוך הזה שלי כי מה שהוא אומר אחרי זה ממש מפתיע אותי, "היי טיי, מה אם אנחנו נצלם סרטון שלי עושה שטויות. זה יעזור?"
"מה? באמת? אלכס אמ לא, כלומר וואו אתה באמת יכול לעשות משהו כזה בשבילי?" אני מרגישה ממש מבולבלת בקשר לזה. "ברור." הוא אומר בחיוך קטן. אני מחייכת באמת לראשונה מזה הרבה זמן. וואו. אני חושבת שבאמת זכיתי בחתיכת ידיד טוב ואמיתי פה.